אמצעי בקרה, הגדרות ועזרה מורחבים

באמצעות הסימולטור אפשר לפרוס את האפליקציה במספר מסכים שתומכים במימדים שניתן להתאים אישית, וכך לבדוק אפליקציות שתומכות בתצוגה בכמה חלונות ובתצוגה בכמה מסכים. כשמכשיר וירטואלי פועל, אפשר להוסיף עד שני צגים נוספים באופן הבא:

1. לוחצים על הוספת מסך משני כדי להוסיף מסך.
2. בתפריט בקטע מסכים משניים, מבצעים אחת מהפעולות הבאות:
   1. בוחרים אחד מיחסי הגובה-רוחב המוגדרים מראש.
   2. בוחרים באפשרות בהתאמה אישית ומגדירים את הגובה, הרוחב ורזולוציית המסך של התצוגה בהתאמה אישית.
3. (אופציונלי) לוחצים שוב על הוספת מסך משני כדי להוסיף מסך שלישי.
4. לוחצים על Apply changes כדי להוסיף את המסכים שצוינו למכשיר הווירטואלי שפועל.

באמצעות הסימולטור אפשר לדמות תנאי רשת שונים. אפשר לנסות להעריך את מהירות הרשת לפרוטוקולים שונים, או לציין Full (מלא) כדי להעביר נתונים במהירות המרבית שהמחשב מאפשר. ציון פרוטוקול רשת תמיד איטי יותר מ-Full. אפשר גם לציין את סטטוס הרשת לקול ולנתונים, כמו נדידה. הגדרות ברירת המחדל מוגדרות ב-AVD.

בוחרים סוג רשת:

• GSM: מערכת גלובלית לתקשורת ניידת
• HSCSD: High-Speed Circuit-Switched Data (נתונים במעגלים במהירות גבוהה)
• GPRS: Generic Packet Radio Service
• EDGE: Enhanced Data rates for GSM Evolution (שיעורי נתונים משופרים ל-GSM Evolution)
• UMTS: Universal Mobile Telecommunications System
• HSPDA: High-Speed Downlink Packet Access (גישה לחבילות בנתיב ירידה במהירות גבוהה)
• LTE: Long-Term Evolution (אבולוציה לטווח ארוך)
• מלא (ברירת המחדל): שימוש ברשת כפי שהיא מסופקת על ידי המחשב

בוחרים עוצמת אות:

• ללא
• ברמה נמוכה
• בינוני (ברירת המחדל)
• טובה
• מעולה

בוחרים באפשרות סטטוס הקול, סטטוס הנתונים או בשתיהן:

• דף הבית (ברירת המחדל)
• נדידה
• חיפוש
• נדחתה (שיחות חירום בלבד)
• לא רשום (מושבת)

אתם יכולים לדמות את מאפייני הסוללה של מכשיר כדי לראות איך האפליקציה שלכם עובדת בתנאים שונים. כדי לבחור רמת טעינה, משתמשים בפס ההזזה.

בוחרים ערך ל-Charger connection:

• ללא
• מטען AC

בוחרים ערך לתקינות הסוללה:

• טובה (ברירת המחדל)
• נכשל
• Dead
• Overvoltage
• Overheated
• לא ידוע

בוחרים ערך לסטטוס הסוללה :

• לא ידוע
• טעינה (ברירת המחדל)
• פינוי
• לא נטען
• מלא

הסימולטור מאפשר לדמות את המידע של 'המיקום שלי': המיקום שבו נמצא המכשיר המדומה. לדוגמה, אם לוחצים על 'המיקום שלי' במפות Google ולאחר מכן שולחים מיקום, הוא יופיע במפה.

אמצעי הבקרה של פרטי המיקום של המכשיר מאורגנים בשתי כרטיסיות: נקודות בודדות ומסלולים.

נקודות בודדות

בכרטיסייה נקודות יחידות, אפשר להשתמש בתצוגת האינטרנט של מפות Google כדי לחפש נקודות עניין, בדיוק כמו שמשתמשים במפות Google בטלפון או בדפדפן. כשמחפשים מיקום במפה (או לוחצים עליו), אפשר לשמור אותו על ידי בחירה באפשרות שמירת הנקודה בחלק התחתון של המפה. כל המיקומים השמורים מפורטים בצד שמאל של החלון אמצעי בקרה מורחבים.

כדי להגדיר את המיקום של הסימולטור למיקום שבחרתם במפה, לוחצים על הלחצן Set location (קביעת מיקום) בפינה השמאלית התחתונה של החלון Extended controls (אמצעי בקרה מורחבים).

Routes

בדומה לכרטיסייה נקודות יחידות, בכרטיסייה מסלולים מוצגת תצוגת אינטרנט של מפות Google, שבה אפשר ליצור מסלול בין שני מיקומים או יותר. כדי ליצור ולשמור מסלול:

1. בתצוגת המפה, משתמשים בשדה הטקסט כדי לחפש את היעד הראשון במסלול.
2. בוחרים את המיקום מתוצאות החיפוש.
3. לוחצים על הלחצן ניווט .
4. בוחרים במפה את נקודת ההתחלה של המסלול.
5. (אופציונלי) לוחצים על הוספת יעד כדי להוסיף עוד תחנות למסלול.
6. כדי לשמור את המסלול, לוחצים על שמירה של המסלול בתצוגת המפה.
7. נותנים שם למסלול ולוחצים על שמירה.

כדי לדמות את ההפעלה של הסימולטור לפי המסלול ששמרתם, בוחרים את המסלול מרשימת מסלולים שמורים ולוחצים על הפעלת המסלול ליד הפינה השמאלית התחתונה של החלון אמצעי בקרה מורחבים. כדי להפסיק את הסימולציה, לוחצים על Stop route.

כדי לדמות את הסימולטור באופן רציף לפי המסלול שצוין, מפעילים את המתג שליד חזרה על ההפעלה. כדי לשנות את המהירות שבה הסימולטור עוקב אחרי המסלול שצוין, בוחרים אפשרות מהתפריט Playback speed.

ייבוא נתוני GPX ו-KML

כדי להשתמש בנתונים גיאוגרפיים מפורמט GPS exchange (GPX) או מקובץ Keyhole Markup Language ‏ (KML):

1. לוחצים על Load GPX/KML.
2. בתיבת הדו-שיח של הקובץ, בוחרים קובץ במחשב ולוחצים על פתיחה.
3. אפשר גם לבחור מהירות.

מהירות ברירת המחדל היא הערך של Delay (Speed 1X). אפשר להגדיל את המהירות פי שניים (מהירות 2X), פי שלושה (מהירות 3X) וכן הלאה.

4. לוחצים על הפעלה .

בעזרת הסימולטור אפשר לדמות שיחות טלפון והודעות טקסט נכנסות.

כדי להתחיל שיחה עם האמולטור:

1. בוחרים או מקלידים מספר טלפון בשדה מאת.
2. לוחצים על Call Device.
3. לחלופין, לוחצים על השהיית השיחה כדי להשהות את השיחה.
4. כדי לסיים את השיחה, לוחצים על סיום השיחה.

כדי לשלוח הודעת טקסט למהדר:

1. בוחרים או מקלידים מספר טלפון בשדה מאת.
2. מקלידים הודעה בשדה הודעת SMS.
3. לוחצים על שליחת הודעה.

אם ב-AVD מופעל מקש החצים בפרופיל החומרה, תוכלו להשתמש בפקדים של מקש החצים במהלך ההפעלה במהדורת האדמין. עם זאת, לא כל המכשירים תומכים במקשות החיצים. לדוגמה, שעוני Android לא תומכים בהם. הלחצנים מדמים את הפעולות הבאות:

מטעמי פרטיות וביצועים, קלט המיקרופון מושבת כברירת מחדל במהדמטור Android. כדי להפעיל את הקלט מהמיקרופון, מחליפים את המצב של האפשרות המיקרופון הווירטואלי משתמש בקלט האודיו של המארח. ב-Android Emulator יש מתגים ואירועים מרכזיים כדי לדמות תרחישים שונים של אוזניות ומיקרופון:

• המיקרופון הווירטואלי משתמש בקלט האודיו של המארח: כשהאפשרות הזו מופעלת, האמולטור מקבל קלט אודיו מהמיקרופון של המארח. כשהאפשרות הזו מושבתת, לא מתקבל קלט אודיו מהמכונה הווירטואלית. שימו לב: ייתכן שמערכת ההפעלה המארחת (Windows,‏ macOS או Linux) תציג בקשה להרשאת גישה למיקרופון בפעם הראשונה שתפעילו את האפשרות הזו.
• השתמש בתקשורת וירטואלית עם אוזניות: האפשרות הזו מדמה את החדרת אוזניות ומיקרופון לשקע אודיו 3.5 מ"מ. החלפת המצב של האפשרות הזו מפעילה גם את אירועי הקלט SW_HEADPHONE_INSERT וגם את אירועי הקלט SW_MICROPHONE_INSERT, ומעדכנת את מערכת Android על חיבור החומרה המדומה.
• אוזניות וירטואליות עם מיקרופון: האפשרות הזו מדמה נוכחות של מיקרופון באוזניות מחוברות. החלפת המצב של האפשרות הזו מפעילה את האירוע המרכזי KEY_HEADSETHOOK. קוד המקש הזה של Android משמש בדרך כלל לפעולות כמו מענה לשיחות, סיום שיחות ושליטה בהפעלת מדיה.
• Voice Assist: האפשרות הזו מדמה את ההפעלה של העוזרת הקולית במכשיר. החלפת המצב של האפשרות הזו מפעילה את האירוע המרכזי KEYCODE_ASSIST. קוד המפתח הזה של Android משמש להפעלת אפליקציית העוזר הדיגיטלי של המכשיר, כמו Google Assistant.

הכלי הזה יכול לדמות 10 סריקות שונות של טביעות אצבע. תוכלו להשתמש בה כדי לבדוק את השילוב של טביעת האצבע באפליקציה. התכונה הזו מושבתת ב-Android 5.1 (רמת API 22) וגרסאות קודמות וב-Wear OS.

כדי לדמות סריקה של טביעת אצבע במכשיר הווירטואלי:

1. הכנת אפליקציה לקבלת טביעת אצבע.
2. בוחרים ערך Fingerprint.
3. לוחצים על חיישן מגע.

אמצעי הבקרה הזה מאפשר לבדוק את האפליקציה מול שינויים במיקום המכשיר, בכיוון שלו או בשניהם. לדוגמה, אפשר לדמות תנועות כמו הטיה וסיבוב. מד התאוצה לא עוקב אחרי המיקום המוחלט של המכשיר, אלא רק מזהה מתי מתרחש שינוי. אמצעי הבקרה מדמה את האופן שבו חיישני ה-accelerometer וה-magnetometer יגיבו כשמזיזים או מסובבים מכשיר אמיתי.

כדי להשתמש באמצעי הבקרה הזה, צריך להפעיל את חיישן ה-accelerometer ב-AVD.

אמצעי הבקרה מדווח על אירועי TYPE_ACCELEROMETER בצירים x,‏ y ו-z. הערכים האלה כוללים את כוח הכבידה. לדוגמה, אם המכשיר נתון במצב תלוי בחלל, הוא לא יתאפיין באיזושהו תאוצה (כל הערכים של x,‏ y ו-z הם 0). כשהמכשיר נמצא בכדור הארץ ושוכב על שולחן עם המסך למעלה, האצה היא 0, 0 ו-9.8 בגלל כוח הכבידה.

אמצעי הבקרה גם מדווח על אירועי TYPE_MAGNETIC_FIELD, שמשמשים למדידת השדה המגנטי הסביבתי בצירים x, ‏ y ו-z במיקרו-טסלה (μT).

כדי לסובב את המכשיר סביב צירים x,‏ y ו-z, בוחרים באפשרות Rotate (סיבוב) ומבצעים אחת מהפעולות הבאות:

• משנים את פסי ההזזה Yaw,‏ Pitch ו-Roll ומתבוננים במיקום בחלונית העליונה.
• מזיזים את ייצוג המכשיר בחלונית העליונה ומתבוננים בתנועות Yaw,‏ Pitch ו-Roll ובאופן שבו משתנים הערכים שמתקבלים מהתאוצה.

מידע נוסף על האופן שבו מחושב יאוו, שיפוע וסיבוב זמין במאמר חישוב הכיוון של המכשיר.

כדי להזיז את המכשיר אופקית (x) או אנכית (y), בוחרים באפשרות הזזה ומבצעים אחת מהפעולות הבאות:

• משנים את המחוונים X ו-Y ומתבוננים במיקום בחלונית העליונה.
• מזיזים את ייצוג המכשיר בחלונית העליונה ומתבוננים בערכים של פס ההזזה X ו-Y ובאופן שבו משתנים הערכים של תאוצה.

כדי למקם את המכשיר ב-0, ב-90, ב-180 או ב-270 מעלות:

• באזור Device rotation, בוחרים לחצן כדי לשנות את התצוגה.

כשמשנים את המכשיר, השדות הערכים המתקבלים משתנים בהתאם. אלה הערכים שאפליקציה יכולה לגשת אליהם.

מידע נוסף על החיישנים האלה זמין במאמרים סקירה כללית על חיישנים, חיישני תנועה וחיישני מיקום.

אפשר לדמות במהדורת האדמולטור חיישנים שונים למיקום ולסביבה. אפשר לשנות את החיישנים הבאים כדי לבדוק אותם באפליקציה:

• טמפרטורת הסביבה: חיישן הסביבה הזה מודד את טמפרטורת האוויר בסביבה.
• שדה מגנטי: חיישן המיקום הזה מודד את השדה המגנטי הסביבתי בצירים X,‏ Y ו-Z, בהתאמה. הערכים הם מיקרו-טסלה (μT).
• קירבה: חיישן המיקום הזה מודד את המרחק ממשהו. לדוגמה, הוא יכול להודיע לטלפון שפניכם קרובים אליו כדי לבצע שיחה. כדי להשתמש באמצעי הבקרה הזה, חיישן הקרבה צריך להיות מופעל ב-AVD.
• אור: חיישן הסביבה הזה מודד את התאורה. הערכים הם ביחידות לוקס.
• לחץ: חיישן הסביבה הזה מודד את לחץ האוויר בסביבה. הערכים מוצגים ביחידות מיליבר (hPa).
• לחות יחסית: חיישן הסביבה הזה מודד את הלחות היחסית בסביבה.

מידע נוסף על החיישנים האלה זמין במאמרים סקירה כללית על חיישנים, חיישני מיקום וחיישני סביבה .

• עיצוב חלון המהדמ"ה: בוחרים באפשרות בהיר או כהה.
• שליחת מקשי קיצור אל: כברירת מחדל, שילובי מקשים מסוימים מפעילים מקשי קיצור לשליטת במהדמ. אם אתם מפתחים אפליקציה שכוללת מקשי קיצור, למשל אפליקציה שמטרגטת מכשירים עם מקלדות Bluetooth, תוכלו לשנות את ההגדרה הזו כדי לשלוח את כל הקלט מהמקלדת למכשיר הווירטואלי, כולל קלט שיהווה קיצור דרך במהלך ההדמיה.
• מיקום השמירה של צילומי המסך: לוחצים על סמל התיקייה כדי לציין מיקום לשמירת צילומי מסך של מסך המהדמ.
• Use detected ADB location: אם אתם מפעילים את הסימולטור מ-Android Studio, בוחרים בהגדרה הזו (ברירת המחדל). אם אתם מפעילים את האמולטור מחוץ ל-Android Studio ואתם רוצים שהוא ישתמש בקובץ הפעלה adb ספציפי, צריך לבטל את הבחירה באפשרות הזו ולציין את המיקום של כלי ה-SDK. אם ההגדרה הזו שגויה, תכונות כמו צילום צילומי מסך והתקנת אפליקציות על ידי גרירה ושחרור לא יפעלו.
• מתי לשלוח דוחות קריסה: בוחרים באפשרות תמיד, אף פעם או לשאול.
• הצגת מסגרת חלון סביב המכשיר: כברירת מחדל, מכשירי אמולטור עם קובצי סקינים של מכשירים מוצגים ללא מסגרת חלון מסביב.

כברירת מחדל, הסימולטור משתמש בהגדרות שרת ה-proxy מסוג HTTP של Android Studio. במסך הזה אפשר להגדיר באופן ידני את תצורת שרת ה-proxy של ה-HTTP למהדורת האפליקטור. מידע נוסף זמין במאמר שימוש במהדר עם שרת proxy.

• OpenGL ES renderer: בוחרים את סוג האצת הגרפיקה. (האפשרות הזו זהה לאפשרות -gpu בשורת הפקודה).
  • זיהוי אוטומטי על סמך המארח: מאפשרים למהדר לבחור האצה של גרפיקה בחומרה או בתוכנה על סמך הגדרות המחשב. הוא בודק אם מנהל ה-GPU תואם לרשימת מנהלי GPU ידועים עם באגים, ואם כן, הסימולטור משבית את הדמיית החומרה של הגרפיקה ומשתמש במקום זאת ב-CPU.
  • ANGLE: (ב-Windows בלבד). שימוש ב-ANGLE Direct3D כדי ליצור גרפיקה בתוכנה.
  • SwiftShader: שימוש ב-SwiftShader לעיבוד גרפיקה בתוכנה.
  • OpenGL מקורי למחשב: שימוש ב-GPU במחשב המארח. זו בדרך כלל האפשרות המהירה ביותר. עם זאת, בחלק מהמנהלים יש בעיות בעיבוד גרפיקה של OpenGL, ולכן יכול להיות שהאפשרות הזו לא אמינה.
• רמת OpenGL ES API: בוחרים את הגרסה המקסימלית של OpenGL ES לשימוש במהדר.
  • Autoselect: מאפשרים למהדר לבחור את גרסת OpenGL ES על סמך התמיכה במארח ובאורח.
  • Renderer maximum (עד OpenGL ES 3.1): ניסיון להשתמש בגרסה המקסימלית של OpenGL ES.
  • תאימות (OpenGL ES 1.1/2.0): משתמשים בגרסה של OpenGL ES שתואמת לרוב הסביבות.

בחלונית הזו מוצגת רשימה מלאה של מקשי הקיצור למהדר. כדי לפתוח את החלונית הזו בזמן העבודה במהדר, מקישים על F1 (Command+/ ב-macOS).

כדי שמקשי הקיצור יפעלו, צריך להגדיר את האפשרות Send keyboard shortcuts בחלונית ההגדרות General ל-Emulator controls (default).

כדי לעבור למסמכי העזרה באינטרנט של הסימולטור, לוחצים על Documentation.

כדי לדווח על באג במהדורת האדמין, לוחצים על שליחת משוב. כך מדווחים על באגים במהדמנים

בודקים באיזה יציאת adb ה-emulator משתמש, וגם את מספרי הגרסאות של Android ושל ה-emulator. משווים את גרסת הסימולטור העדכנית ביותר לגרסת הסימולטור שלכם כדי לקבוע אם מותקנת גרסת התוכנה העדכנית ביותר.

המספר הסידורי של הסימולטור הוא emulator-adb_port, אפשר לציין אותו למשל כאפשרות בשורת הפקודה adb.