אמצעי בקרה, הגדרות ועזרה מורחבים

האמולטור מאפשר לפרוס את האפליקציה בכמה מסכים שתומכים במידות שניתנות להתאמה אישית, וכך לבדוק אפליקציות שתומכות בריבוי חלונות ובריבוי מסכים. בזמן שמכשיר וירטואלי פועל, אפשר להוסיף עד שני מסכים נוספים באופן הבא:

1. כדי להוסיף מסך, לוחצים על הוספת מסך משני.
2. בתפריט שמתחת למסכים משניים, מבצעים אחת מהפעולות הבאות:
   1. בוחרים אחד מיחסי הגובה-רוחב המוגדרים מראש.
   2. בוחרים באפשרות בהתאמה אישית ומגדירים את הגובה, הרוחב וה-DPI של התצוגה בהתאמה אישית.
3. (אופציונלי) לוחצים שוב על הוספת מסך משני כדי להוסיף מסך שלישי.
4. לוחצים על Apply changes כדי להוסיף את המסכים שצוינו למכשיר הווירטואלי שפועל.

האמולטור מאפשר לדמות תנאי רשת שונים. אפשר להעריך את מהירות הרשת לפרוטוקולים שונים של רשת, או לציין Full, שמעביר נתונים במהירות המקסימלית שהמחשב מאפשר. הגדרת פרוטוקול רשת תמיד איטית יותר ממלא. אפשר גם לציין את הסטטוס של הרשת לשיחות ולנתונים, כמו נדידה. ברירות המחדל מוגדרות ב-AVD.

בוחרים סוג רשת:

• ‫GSM: מערכת גלובלית לתקשורת ניידת
• ‫HSCSD: נתונים מהירים במיתוג מעגלים
• ‫GPRS: שירות רדיו כללי של מנות
• ‫EDGE: ‏Enhanced Data rates for GSM Evolution
• ‫UMTS: Universal Mobile Telecommunications System
• ‫HSPDA: High-Speed Downlink Packet Access
• ‫LTE: Long-Term Evolution
• ‫5G: רשת סלולרית מהדור החמישי
• מלא (ברירת מחדל): שימוש ברשת כפי שהיא מסופקת על ידי המחשב

בוחרים עוצמת אות:

• ללא
• נמוך
• ‫בינוני (ברירת מחדל)
• טובה
• מצוין

בוחרים סטטוס קולי, סטטוס נתונים או את שניהם:

• דף הבית (ברירת מחדל)
• נדידה
• מחפש
• נדחתה (שיחות חירום בלבד)
• לא רשום (מושבת)

אתם יכולים לדמות את מאפייני הסוללה של מכשיר כדי לראות איך האפליקציה פועלת בתנאים שונים. כדי לבחור רמת טעינה, משתמשים בפס ההזזה.

בוחרים ערך של חיבור מטען:

• ללא
• מטען AC

בוחרים ערך לתקינות הסוללה:

• טוב (ברירת מחדל)
• נכשלה
• Dead
• מתח יתר
• התחממות יתר
• לא ידוע

בוחרים ערך של סטטוס הסוללה :

• לא ידוע
• טעינה (ברירת מחדל)
• פריקה
• לא בטעינה
• Full

כשהמצלמה מוגדרת להשתמש בסביבה שמוגדרת בקובץ התצורה של סביבת ה-AVD, אפשר לטעון מחדש את הגדרות הסביבה כדי לשנות את תוכן המקור באופן דינמי בזמן הריצה.

באמולטור אפשר לדמות את המידע 'המיקום שלי': המיקום של המכשיר המדומה. לדוגמה, אם לוחצים על 'המיקום שלי' במפות Google ואז שולחים מיקום, הוא יוצג במפה.

אמצעי הבקרה של נתוני המיקום של המכשיר מאורגנים בשתי כרטיסיות: נקודות בודדות ומסלולים.

נקודות בודדות

בכרטיסייה נקודות בודדות, אפשר להשתמש ב-WebView של מפות Google כדי לחפש מוקדי עניין, בדיוק כמו כשמשתמשים במפות Google בטלפון או בדפדפן. כשמחפשים מיקום במפה (או לוחצים עליו), אפשר לשמור אותו על ידי לחיצה על שמירת נקודה בחלק התחתון של המפה. כל המיקומים השמורים מופיעים בצד שמאל של חלון אמצעי הבקרה המתקדמים.

כדי להגדיר את המיקום של האמולטור למיקום שבחרתם במפה, לוחצים על הלחצן הגדרת מיקום ליד הפינה השמאלית התחתונה של החלון אמצעי בקרה מתקדמים.

מסלולים

בדומה לכרטיסייה Single points, הכרטיסייה Routes מספקת תצוגת אינטרנט של מפות Google שבה אפשר ליצור מסלול בין שני מיקומים או יותר. כדי ליצור ולשמור מסלול:

1. בתצוגת המפה, משתמשים בשדה הטקסט כדי לחפש את היעד הראשון במסלול.
2. בוחרים את המיקום מתוצאות החיפוש.
3. לוחצים על הלחצן ניווט .
4. בוחרים במפה את נקודת ההתחלה של המסלול.
5. (אופציונלי) לוחצים על הוספת יעד כדי להוסיף עוד עצירות למסלול.
6. כדי לשמור את המסלול, לוחצים על שמירת המסלול בתצוגת המפה.
7. מזינים שם לנתיב ולוחצים על שמירה.

כדי לדמות את האמולטור שעוקב אחרי המסלול ששמרתם, בוחרים את המסלול מהרשימה Saved routes ולוחצים על Play route ליד הפינה הימנית התחתונה של החלון Extended controls. כדי להפסיק את הסימולציה, לוחצים על הפסקת המסלול.

כדי לדמות באופן רציף את האמולטור לפי המסלול שצוין, מעבירים את המתג שליד הפעלת האנימציה בלולאה למצב מופעל. כדי לשנות את המהירות שבה האמולטור עוקב אחרי המסלול שצוין, בוחרים באפשרות מתוך התפריט מהירות ההפעלה.

ייבוא נתוני GPX ו-KML

כדי להשתמש בנתונים גיאוגרפיים מקובץ בפורמט GPS exchange ‏ (GPX) או Keyhole שפת Markup ‏ (KML):

1. לוחצים על טעינת GPX/KML.
2. בתיבת הדו-שיח של הקובץ, בוחרים קובץ במחשב ולוחצים על פתיחה.
3. אפשר לבחור מהירות.

מהירות ברירת המחדל היא הערך של השהיה (מהירות 1X). אפשר להגביר את המהירות פי 2 (מהירות 2X), פי 3 (מהירות 3X) וכן הלאה.

4. לוחצים על הפעלה .

האמולטור מאפשר לדמות שיחות טלפון והודעות טקסט נכנסות.

כדי להתחיל שיחה לאמולטור:

1. בוחרים או מקלידים מספר טלפון בשדה מאת.
2. לוחצים על התקשרות למכשיר.
3. אפשר גם ללחוץ על השהיית השיחה כדי להשהות את השיחה.
4. כדי לסיים את השיחה, לוחצים על סיום השיחה.

כדי לשלוח הודעת טקסט לאמולטור:

1. בוחרים או מקלידים מספר טלפון בשדה מאת.
2. מקלידים הודעה בשדה הודעת SMS.
3. לוחצים על שליחת ההודעה.

אם ב-AVD מופעלים מקשי החצים בפרופיל החומרה, אפשר להשתמש בפקדים של מקשי החצים באמולטור. עם זאת, לא כל המכשירים תומכים במקשי החיצים. לדוגמה, שעוני Android לא תומכים בהם. הכפתורים מדמים את הפעולות הבאות:

מטעמי פרטיות וביצועים, קלט המיקרופון מושבת כברירת מחדל ב-אמולטור Android. כדי להפעיל את הקלט מהמיקרופון, מפעילים את האפשרות הפעלת גישה למיקרופון של המארח. בנוסף, אמולטור Android מציע אמצעי בקרה לסימול אוזניות חוטיות:

• הפעלת גישה למיקרופון של המארח: כשההגדרה הזו מופעלת, האמולטור מקבל קלט אודיו מהמיקרופון של המארח. כשההגדרה מושבתת, האמולטור לא מקבל קלט אודיו. שימו לב: יכול להיות שמערכת ההפעלה המארחת (Windows,‏ macOS או Linux) תבקש הרשאת גישה למיקרופון בפעם הראשונה שתפעילו את האפשרות הזו.
• ‫Simulate Insert Headset: האפשרות הזו מדמה חיבור של אוזניות לשקע אודיו בגודל 3.5 מ"מ. החלפת המצב של האפשרות הזו שולחת את אירועי המתג SW_HEADPHONE_INSERT ו-SW_MICROPHONE_INSERT, ומיידעת את מערכת Android על חיבור החומרה המדומה. האוזניות מדווחות כבעלות מיקרופון רק אם האפשרות צורף מיקרופון וירטואלי נבחרה.
• מיקרופון וירטואלי מחובר: זמין רק כשהאפשרות הדמיה של חיבור אוזניות מופעלת. האפשרות הזו מדמה מצב שבו לאוזניות המחוברות יש מיקרופון. החלפת האפשרות הזו שולחת את האירוע SW_MICROPHONE_INSERTswitch.
• ‫Voice Assist: הכפתור הזה מדמה את ההפעלה של העוזר הקולי במכשיר. לחיצה עליו שולחת את אירוע המקש KEYCODE_ASSIST, שמפעיל את אפליקציית העזרה של המכשיר, כמו Google Assistant. הכפתור הזה לא זמין ברמות API נמוכות מ-24 (Android 7.0) או במכשירי Android Automotive AVD.

הפקד הזה יכול לדמות 10 סריקות שונות של טביעות אצבע. אתם יכולים להשתמש בה כדי לבדוק את השילוב של טביעת האצבע באפליקציה שלכם. התכונה הזו מושבתת ב-Android מגרסה 5.1 (רמת API‏ 22) ומגרסאות קודמות, וב-Wear OS.

כדי לדמות סריקת טביעת אצבע במכשיר וירטואלי:

1. הכנת אפליקציה לקבלת טביעת אצבע.
2. בוחרים ערך של טביעת אצבע.
3. לוחצים על חיישן מגע.

באמצעות אמצעי הבקרה הזה אפשר לבדוק את האפליקציה בהתאם לשינויים במיקום המכשיר, בכיוון שלו או בשניהם. לדוגמה, אפשר לדמות תנועות כמו הטיה וסיבוב. מד התאוצה לא עוקב אחרי המיקום המוחלט של המכשיר: הוא רק מזהה מתי מתרחש שינוי. הפקד מדמה את האופן שבו חיישני מד התאוצה והמגנטומטר יגיבו כשמזיזים או מסובבים מכשיר אמיתי.

כדי להשתמש בפקד הזה, צריך להפעיל את חיישן מד התאוצה ב-AVD.

בדוחות של אמצעי הבקרה TYPE_ACCELEROMETER מוצגים אירועים בציר x, בציר y ובציר z. הערכים האלה כוללים את כוח המשיכה. לדוגמה, אם המכשיר מושעה בחלל החיצון, הוא לא יחווה תאוצה (כל הערכים של x,‏ y ו-z הם 0). כשהמכשיר נמצא על כדור הארץ ומונח על שולחן כשהמסך פונה כלפי מעלה, התאוצה היא 0, 0 ו-9.8 בגלל כוח הכבידה.

הפקד גם מדווח על אירועי TYPE_MAGNETIC_FIELD, שמודדים את השדה המגנטי בסביבה בצירים x, ‏ y ו-z במיקרו-טסלה (μT).

כדי לסובב את המכשיר סביב הצירים x,‏ y ו-z, בוחרים באפשרות סיבוב ומבצעים אחת מהפעולות הבאות:

• משנים את פסי ההזזה של Yaw,‏ Pitch ו-Roll ומתבוננים במיקום בחלונית העליונה.
• מזיזים את ייצוג המכשיר בחלונית העליונה ומתבוננים בערכים של Yaw,‏ Pitch ו-Roll ובשינויים שמתרחשים בערכים של מד התאוצה.

במאמר חישוב האוריינטציה של המכשיר מוסבר איך מחושבים ערכי הסטייה האופקית, הסטייה האנכית והגלגול.

כדי להזיז את המכשיר אופקית (x) או אנכית (y), בוחרים באפשרות הזזה ומבצעים אחת מהפעולות הבאות:

• משנים את המיקום באמצעות פסי ההזזה X ו-Y ומתבוננים במיקום בחלונית העליונה.
• מזיזים את ייצוג המכשיר בחלונית העליונה ומתבוננים בערכי המכוונים X ו-Y ובשינויים שמתרחשים בערכי מד התאוצה.

כדי להציב את המכשיר בזווית של 0, 90, 180 או 270 מעלות:

• באזור סיבוב המכשיר, לוחצים על לחצן כדי לשנות את הסיבוב.

כשמשנים את המכשיר, הערכים בשדות Resulting values משתנים בהתאם. אלה הערכים שאפליקציה יכולה לגשת אליהם.

מידע נוסף על החיישנים האלה זמין במאמרים סקירה כללית על חיישנים, חיישני תנועה וחיישני מיקום.

האמולטור יכול לדמות חיישנים שונים של מיקום וסביבה. הוא מאפשר לכם לשנות את החיישנים הבאים כדי לבדוק אותם באמצעות האפליקציה:

• טמפרטורת הסביבה: החיישן הסביבתי הזה מודד את טמפרטורת האוויר בסביבה.
• שדה מגנטי: חיישן המיקום הזה מודד את השדה המגנטי הסביבתי בציר X, בציר Y ובציר Z, בהתאמה. הערכים הם במיקרו-טסלה (μT).
• קרבה: חיישן המיקום הזה מודד את המרחק מאובייקט. לדוגמה, הוא יכול להודיע לטלפון שפנים קרובות אליו כדי לבצע שיחה. כדי להשתמש באמצעי הבקרה הזה, צריך להפעיל את חיישן הקרבה ב-AVD.
• אור: החיישן הסביבתי הזה מודד את עוצמת ההארה. הערכים הם ביחידות לוקס.
• לחץ: חיישן סביבתי שמודד את לחץ האוויר בסביבה. הערכים הם ביחידות מיליבר (hPa).
• לחות יחסית: חיישן סביבתי שמודד את הלחות היחסית בסביבה.

מידע נוסף על החיישנים האלה זמין במאמרים סקירה כללית על חיישנים, חיישני מיקום וחיישני סביבה .

• עיצוב חלון האמולטור: בוחרים באפשרות בהיר או כהה.
• שליחת מקשי קיצור אל: כברירת מחדל, חלק משילובי המקשים מפעילים קיצורי דרך לשליטה באמולטור. אם אתם מפתחים אפליקציה שכוללת מקשי קיצור, למשל אפליקציה שמיועדת למכשירים עם מקלדות Bluetooth, אתם יכולים לשנות את ההגדרה הזו כדי לשלוח את כל הקלט מהמקלדת למכשיר הווירטואלי, כולל קלט שיהיה מקש קיצור באמולטור.
• מיקום השמירה של צילומי המסך: לוחצים על סמל התיקייה כדי לציין מיקום לשמירת צילומי המסך של מסך האמולטור.
• שימוש במיקום ADB שזוהה: אם מריצים את האמולטור מ-Android Studio, בוחרים בהגדרה הזו (ברירת המחדל). אם מפעילים את האמולטור מחוץ ל-Android Studio ורוצים שהוא ישתמש בקובץ הפעלה ספציפי של adb, צריך לבטל את הבחירה באפשרות הזו ולציין את המיקום של SDK Tools. אם ההגדרה הזו שגויה, תכונות כמו צילום מסך והתקנת אפליקציות בשיטת הגרירה וההדבקה לא יפעלו.
• מתי לשלוח דוחות על קריסות: בוחרים באפשרות תמיד, אף פעם או לשאול.
• הצגת מסגרת החלון סביב המכשיר: כברירת מחדל, אמולטורים עם קובצי סקין של מכשירים מוצגים ללא מסגרת חלון מסביב.

פרטים נוספים זמינים במאמר שימוש בשרתי proxy עם אמולטור Android .

• האצת עיבוד גרפי: בוחרים את סוג האצת העיבוד הגרפי.
  • בחירה אוטומטית: בחירה אוטומטית של האצת עיבוד גרפי בחומרה או בתוכנה על סמך הגדרות המערכת. האמולטור מעריך את היכולות של ה-GPU ואת התאימות של הדרייבר כדי לקבוע את הקצה העורפי היציב ביותר.
  • תוכנה: בחירה של מנהלי התקנים אופטימליים לעיבוד תוכנה על סמך הגדרת ה-AVD, התכונות הנדרשות ומדדי האיכות של האמולטור.
  • חומרה: משתמשת ביחידת ה-GPU של המחשב כדי למקסם את הביצועים. מומלץ לביצועים, אבל יכול להיות שיהיו שגיאות תאימות בחלק מהגדרות החומרה.
  כדי לשלוט בצורה מדויקת יותר בבחירת הקצה העורפי של הגרפיקה, אפשר להשתמש באפשרות שורת הפקודה -gpu.
• רמת API של OpenGL ES: בוחרים את הגרסה המקסימלית של OpenGL ES לשימוש באמולטור.
  • בחירה אוטומטית: מאפשרים לאמולטור לבחור את גרסת OpenGL ES על סמך התמיכה במארח ובאורח.
  • הגרסה המקסימלית של המעבד הגרפי (עד OpenGL ES 3.1): ניסיון להשתמש בגרסה המקסימלית של OpenGL ES.
  • תאימות (OpenGL ES 1.1/2.0): כדאי להשתמש בגרסה של OpenGL ES שתואמת לרוב הסביבות.

בחלונית הזו מופיעה רשימה מלאה של מקשי הקיצור של האמולטור. כדי לפתוח את החלונית הזו בזמן העבודה באמולטור, מקישים על F1 (Command+/ ב-macOS).

כדי שמקשי הקיצור יפעלו, האפשרות שליחת מקשי קיצור בחלונית ההגדרות כללי צריכה להיות מוגדרת לאמצעי בקרה של אמולטור (ברירת מחדל).

האפשרות הזו בתפריט לא זמינה כשהאמולטור פועל במצב מוטמע ב-Android Studio. אם משתמשים באמולטור במצב מוטמע, אפשר למצוא את מקשי הקיצור בקובץ (Android Studio ב-macOS) > הגדרות > מיפוי מקשים בקטע מכשירים פועלים.

כדי לעבור למאמרי העזרה באינטרנט של האמולטור, לוחצים על Documentation (מאמרי עזרה).

כדי לדווח על באג באמולטור, לוחצים על שליחת משוב. איך מדווחים על באגים באמולטור

האפשרות הזו בתפריט לא זמינה כשהאמולטור פועל במצב מוטמע ב-Android Studio. אם אתם משתמשים באמולטור במצב מוטמע, פתחו את תבנית דוח איתור הבאגים בלחיצה על Help > Submit a Bug Report והוסיפו ידנית את הפרטים של הבאגים באמולטור Android.

אפשר לראות באיזו יציאה adb נעשה שימוש באמולטור, וגם את מספרי הגרסה של Android והאמולטור. כדי לבדוק אם מותקנת אצלכם גרסת התוכנה העדכנית, השוו בין גרסת האמולטור שמותקנת אצלכם לבין הגרסה העדכנית ביותר שזמינה.

המספר הסידורי של האמולטור הוא emulator-adb_port, ואפשר לציין אותו כאפשרות בשורת הפקודה של adb, לדוגמה.