שינויים בהתנהגות: אפליקציות שמטרגטות ל-Android 12

בדומה לגרסאות קודמות, Android 12 כולל שינויים בהתנהגות שעשויים להשפיע על האפליקציה שלכם. שינויי ההתנהגות הבאים רלוונטיים רק לאפליקציות שמטרגטות את Android 12 ואילך. אם האפליקציה שלכם מטרגטת את Android מגרסה 12, אתם צריכים לשנות את האפליקציה כדי שהיא תתמוך בהתנהגויות האלה, במקרים הרלוונטיים.

חשוב גם לבדוק את רשימת השינויים בהתנהגות שמשפיעים על כל האפליקציות שפועלות ב-Android 12.

חוויית משתמש

עדכונים בהתאמה אישית

ב-Android 12 יש שינויים במראה ובהתנהגות של התראות בהתאמה אישית. בעבר, התראות בהתאמה אישית יכלו להשתמש בכל אזור ההתראות ולספק פריסות וסגנונות משלהן. התוצאה היא דפוסים לא רצויים שעלולים לבלבל את המשתמשים או לגרום לבעיות תאימות בפריסה במכשירים שונים.

באפליקציות שמטרגטות את Android 12, התראות עם תצוגות תוכן בהתאמה אישית לא ישתמשו יותר באזור ההתראות המלא. במקום זאת, המערכת תחיל תבנית רגילה. התבנית הזו מבטיחה שההתראות המותאמות אישית ייראו כמו שאר ההתראות בכל המצבים, למשל הסמל של ההתראה והאפשרות להרחבה (במצב הממוזער), וגם הסמל של ההתראה, שם האפליקציה והאפשרות לכיווץ (במצב המורחב). ההתנהגות הזו כמעט זהה להתנהגות של Notification.DecoratedCustomViewStyle.

כך, ב-Android 12 כל ההתראות עקביות מבחינה ויזואלית וקלות לסריקה, והמשתמשים יכולים להרחיב את ההתראות בצורה מוכרת ונוחה.

האיור הבא מציג הודעה בהתאמה אישית בתבנית הרגילה:

בדוגמאות הבאות אפשר לראות איך התראות בהתאמה אישית מוצגות במצב מכווץ ובמצב מורחב:

השינוי ב-Android 12 משפיע על אפליקציות שמגדירות מחלקות משנה מותאמות אישית של Notification.Style, או על אפליקציות שמשתמשות בשיטות של Notification.Builder: setCustomContentView(RemoteViews), setCustomBigContentView(RemoteViews), ו-setCustomHeadsUpContentView(RemoteViews).

אם האפליקציה שלכם משתמשת בהתראות מותאמות אישית לחלוטין, מומלץ לבדוק את התבנית החדשה בהקדם האפשרי.

  1. מפעילים את השינוי בהתראות המותאמות אישית:

    1. כדי להפעיל את ההתנהגות החדשה, צריך לשנות את targetSdkVersion של האפליקציה ל-S.
    2. הידור מחדש.
    3. מתקינים את האפליקציה במכשיר או באמולטור עם Android 12.

  2. בודקים את כל ההתראות שמשתמשות בתצוגות בהתאמה אישית, ומוודאים שהן נראות כמו שציפיתם בחלונית ההתראות. במהלך הבדיקה, חשוב לקחת בחשבון את השיקולים הבאים ולבצע את ההתאמות הנדרשות:

    • המידות של תצוגות מותאמות אישית השתנו. באופן כללי, הגובה שמוקצה להתראות מותאמות אישית קטן יותר מבעבר. במצב המכווץ, הגובה המקסימלי של התוכן המותאם אישית הופחת מ-106dp ל-48dp. בנוסף, יש פחות מקום אופקי.

    • אפשר להרחיב את כל ההתראות באפליקציות שמטרגטות ל-Android מגרסה 12 ואילך. בדרך כלל, אם משתמשים ב-setCustomContentView, כדאי להשתמש גם ב-setBigCustomContentView כדי לוודא שהמצבים המכווץ והמורחב עקביים.

    • כדי לוודא שהסטטוס 'התראה מוקדמת' נראה כמו שציפיתם, אל תשכחו להגדיר את רמת החשיבות של ערוץ ההתראות כ'גבוהה' (ההתראה קופצת על המסך).

באפליקציות שמטרגטות ל-Android 12 ואילך, המערכת מבצעת כמה שינויים באופן האימות של הקישורים לאפליקציות ל-Android. השינויים האלה משפרים את המהימנות של חוויית השימוש בקישור לאפליקציה ומעניקים יותר שליטה למפתחי האפליקציות ולמשתמשי הקצה.

אם אתם מסתמכים על אימות של קישורי עומק לאפליקציה ב-Android כדי לפתוח קישורים לאתרים באפליקציה שלכם, חשוב לוודא שאתם משתמשים בפורמט הנכון כשאתם מוסיפים מסנני Intent לאימות של קישורי עומק לאפליקציה ב-Android. חשוב במיוחד לוודא שמסנני הכוונות האלה כוללים את הקטגוריה BROWSABLE ותומכים בסכמה https.

אפשר גם לאמת ידנית את הקישורים באפליקציה כדי לבדוק את המהימנות של ההצהרות.

שיפורים בהתנהגות של התכונה 'תמונה בתוך תמונה'

ב-Android 12 יש שיפורים בהתנהגות של מצב 'תמונה בתוך תמונה' (PiP), ושיפורים קוסמטיים מומלצים בהנפשות של מעברים, גם בניווט מבוסס מחוות וגם בניווט מבוסס רכיבים.

מידע נוסף זמין במאמר בנושא שיפורים בתכונת התמונה בתוך תמונה.

עיצוב מחדש של Toast

ב-Android 12, התצוגה של הודעה קופצת עוצבה מחדש. הודעות קצרות מוגבלות עכשיו לשתי שורות של טקסט, ומוצג בהן סמל האפליקציה לצד הטקסט.

תמונה של מכשיר Android שמוצג בו חלון קופץ עם ההודעה 'שליחת הודעה' לצד סמל של אפליקציה

פרטים נוספים זמינים במאמר סקירה כללית של הודעות טוסט.

אבטחה ופרטיות

מיקום משוער

במכשירים עם Android 12 ואילך, המשתמשים יכולים לבקש מיקום משוער בדיוק עבור האפליקציה שלכם.

קובצי Cookie מודרניים מסוג SameSite ב-WebView

רכיב WebView ב-Android מבוסס על Chromium, פרויקט המקור הפתוח שמפעיל את דפדפן Chrome של Google. ב-Chromium בוצעו שינויים בטיפול בקובצי Cookie של צד שלישי כדי לספק אבטחה ופרטיות טובות יותר, ולהציע למשתמשים יותר שקיפות ושליטה. החל מ-Android 12, השינויים האלה נכללים גם ב-WebView כשאפליקציות מטרגטות את Android 12 (רמת API 31) ואילך.

המאפיין SameSite של קובץ Cookie קובע אם אפשר לשלוח אותו עם בקשות כלשהן, או רק עם בקשות מאותו האתר. השינויים הבאים שנועדו להגן על הפרטיות משפרים את הטיפול בקובצי Cookie של צד שלישי כברירת מחדל ועוזרים להגן מפני שיתוף לא מכוון בין אתרים:

  • קובצי Cookie ללא מאפיין SameSite מטופלים כקובצי Cookie עם מאפיין SameSite=Lax.
  • קובצי Cookie עם SameSite=None צריכים לציין גם את המאפיין Secure, כלומר הם דורשים הקשר מאובטח ויש לשלוח אותם באמצעות HTTPS.
  • קישורים בין גרסאות HTTP ו-HTTPS של אתר מסוים נחשבים עכשיו כבקשות מאתרים אחרים, ולכן קובצי Cookie לא נשלחים אלא אם הם מסומנים בצורה מתאימה כ-SameSite=None; Secure.

למפתחים, ההמלצה הכללית היא לזהות את התלות בקובצי Cookie חוצי-אתרים בתהליכי המשתמשים הקריטיים, ולוודא שהמאפיין SameSite מוגדר באופן מפורש עם הערכים המתאימים במקומות שבהם זה נדרש. צריך לציין במפורש את קובצי ה-Cookie שמותר להם לפעול באתרים שונים או במעברים בין דפים באותו אתר, מ-HTTP ל-HTTPS.

הנחיות מלאות למפתחי אתרים בנוגע לשינויים האלה זמינות במאמרים SameSite Cookies Explained ו-Schemeful SameSite.

בדיקת התנהגויות של SameSite באפליקציה

אם האפליקציה שלכם משתמשת ב-WebView, או אם אתם מנהלים אתר או שירות שמשתמשים בקובצי Cookie, מומלץ לבדוק את תהליכי העבודה שלכם ב-WebView של Android 12. אם אתם מוצאים בעיות, יכול להיות שתצטרכו לעדכן את קובצי ה-Cookie כדי לתמוך בהתנהגויות החדשות של SameSite.

חשוב לשים לב לבעיות בכניסות ובתוכן מוטמע, וגם בתהליכי כניסה, רכישה ותהליכי אימות אחרים שבהם המשתמש מתחיל בדף לא מאובטח ועובר לדף מאובטח.

כדי לבדוק אפליקציה באמצעות WebView, צריך להפעיל את התנהגויות SameSite החדשות באפליקציה שרוצים לבדוק. לשם כך, מבצעים את אחד מהשלבים הבאים:

מידע על ניפוי באגים מרחוק ב-WebView ב-Android זמין במאמר תחילת העבודה עם ניפוי באגים מרחוק במכשירי Android.

מקורות מידע נוספים

מידע נוסף על ההתנהגויות המודרניות של SameSite וההשקה ב-Chrome וב-WebView זמין בדף העדכונים של Chromium SameSite. אם אתם מוצאים באג ב-WebView או ב-Chromium, אתם יכולים לדווח עליו בכלי הציבורי למעקב אחרי בעיות ב-Chromium.

יש הגבלה על קצב השליחה של חיישני תנועה

כדי להגן על מידע רגיש פוטנציאלי על משתמשים, אם האפליקציה שלכם מיועדת ל-Android 12 ומעלה, המערכת מגבילה את קצב הרענון של נתונים מחיישני תנועה ומחיישני מיקום מסוימים.

מידע נוסף על הגבלת קצב העברת נתונים של חיישנים

מצב תנומה של אפליקציה

ב-Android 12 יש הרחבה של ההתנהגות של איפוס אוטומטי של הרשאות שהוצגה ב-Android 11 (רמת API 30). אם האפליקציה שלכם מיועדת ל-Android 12 והמשתמש לא מקיים אינטראקציה עם האפליקציה במשך כמה חודשים, המערכת מאפסת אוטומטית את כל ההרשאות שניתנו ומעבירה את האפליקציה למצב שינה.

מידע נוסף זמין במדריך בנושא העברת אפליקציות למצב שינה.

הצהרת שיוך בבקרת הרשאות גישה לנתונים

ה-API של ביקורת גישה לנתונים, שהוצג ב-Android 11 (רמת API 30), מאפשר לכם ליצור תגי שיוך על סמך תרחישי השימוש באפליקציה שלכם. התגים האלה מקלים על קביעת החלק באפליקציה שמבצע סוג ספציפי של גישה לנתונים.

אם האפליקציה שלכם מטרגטת את Android מגרסה 12 ואילך, אתם צריכים להצהיר על תגי השיוך האלה בקובץ המניפסט של האפליקציה.

הגבלת גיבוי באמצעות ADB

כדי להגן על נתונים פרטיים של אפליקציות, ב-Android 12 השתנה אופן הפעולה שמוגדר כברירת מחדל של הפקודה adb backup. באפליקציות שמטרגטות Android 12 (רמת API 31) ומעלה, כשמשתמש מריץ את הפקודה adb backup, נתוני האפליקציה לא נכללים בנתוני מערכת אחרים שמיוצאים מהמכשיר.

אם תהליכי העבודה שלכם לבדיקה או לפיתוח מסתמכים על נתוני אפליקציה באמצעות adb backup, עכשיו אתם יכולים להביע הסכמה לייצוא נתוני האפליקציה על ידי הגדרת android:debuggable לערך true בקובץ המניפסט של האפליקציה.

ייצוא בטוח יותר של רכיבים

אם האפליקציה מטרגטת ל-Android מגרסה 12 ואילך ומכילה פעילויות, שירותים או רכיבים לקבלת שידורים שמשתמשים במסנני כוונות, צריך להצהיר באופן מפורש על מאפיין android:exported עבור רכיבי האפליקציה האלה.

אם רכיב האפליקציה כולל את הקטגוריה LAUNCHER, צריך להגדיר את android:exported לערך true. ברוב המקרים האחרים, מגדירים את android:exported כ-false.

בקטע הקוד הבא מוצגת דוגמה לשירות שמכיל מסנן כוונות שהמאפיין android:exported שלו מוגדר ל-false:

<service android:name="com.example.app.backgroundService"
         android:exported="false">
    <intent-filter>
        <action android:name="com.example.app.START_BACKGROUND" />
    </intent-filter>
</service>

הודעות ב-Android Studio

אם האפליקציה מכילה פעילות, שירות או מקלט שידורים שמשתמשים במסנני Intent אבל לא מצהירים על android:exported, הודעות האזהרה הבאות יופיעו, בהתאם לגרסה של Android Studio שבה אתם משתמשים:

‫Android Studio 2020.3.1 Canary 11 ואילך

ההודעות הבאות מופיעות:

  1. אזהרת ה-lint הבאה מופיעה בקובץ המניפסט:

    When using intent filters, please specify android:exported as well

  2. כשמנסים לקמפל את האפליקציה, מופיעה הודעת השגיאה הבאה לגבי ה-build:

    Manifest merger failed : Apps targeting Android 12 and higher are required \
to specify an explicit value for android:exported when the corresponding \
component has an intent filter defined.
גרסאות ישנות יותר של Android Studio

אם תנסו להתקין את האפליקציה, Logcat יציג את הודעת השגיאה הבאה:

Installation did not succeed.
The application could not be installed: INSTALL_FAILED_VERIFICATION_FAILURE
List of apks:
[0] '.../build/outputs/apk/debug/app-debug.apk'
Installation failed due to: 'null'

יכולת שינוי של אובייקטים מסוג PendingIntent

אם האפליקציה שלכם מטרגטת ל-Android מגרסה 12 ואילך, אתם צריכים לציין את יכולת השינוי של כל אובייקט PendingIntent שהאפליקציה יוצרת. הדרישה הנוספת הזו משפרת את האבטחה של האפליקציה.

בדיקת השינוי ביכולת השינוי של PendingIntent

כדי לבדוק אם חסרות באפליקציה הצהרות לגבי יכולת השינוי, מחפשים את אזהרת ה-lint הבאה ב-Android Studio:

Warning: Missing PendingIntent mutability flag [UnspecifiedImmutableFlag]

הפעלות לא בטוחות של אובייקט Intent

כדי לשפר את אבטחת הפלטפורמה, ב-Android 12 ואילך יש תכונת ניפוי באגים שמזהה הפעלות לא בטוחות של כוונות. כשהמערכת מזהה השקה לא בטוחה כזו, מתרחשת הפרה של StrictMode.

ביצועים

הגבלות על הפעלה של שירותים שפועלים בחזית

אפליקציות שמטרגטות ל-Android 12 ומעלה לא יכולות להפעיל שירותים שפועלים בחזית בזמן שהן פועלות ברקע, למעט כמה מקרים מיוחדים. אם אפליקציה מנסה להפעיל שירות שפועל בחזית בזמן שהיא פועלת ברקע, מתרחשת חריגה (חוץ מכמה מקרים מיוחדים).

כדאי להשתמש ב-WorkManager כדי לתזמן ולהתחיל עבודה דחופה בזמן שהאפליקציה פועלת ברקע. כדי לבצע פעולות שרגישות לזמן שהמשתמש מבקש, צריך להפעיל שירותים בחזית בתוך התראה מדויקת.

הרשאה להתראה מדויקת

כדי לעודד אפליקציות לחסוך במשאבי המערכת, אפליקציות שמטרגטות ל-Android 12 ואילך ומגדירות התראות מדויקות חייבות לקבל גישה ליכולת 'התראות ותזכורות' שמופיעה במסך אפליקציות עם הרשאת גישה מיוחדת בהגדרות המערכת.

כדי לקבל גישה מיוחדת לאפליקציה, צריך לבקש את ההרשאה SCHEDULE_EXACT_ALARM במניפסט.

אין להשתמש באזעקות מדויקות אלא לתכונות שגלויות למשתמשים. מידע נוסף על תרחישי שימוש מקובלים להגדרת שעון מעורר מדויק

השבתת השינוי בהתנהגות

במהלך ההכנה של האפליקציה לטירגוט ל-Android 12, אפשר להשבית באופן זמני את השינוי בהתנהגות בגרסת build שניתנת לניפוי באגים, למטרות בדיקה. כדי לעשות זאת, צריך להשלים אחת מהמשימות הבאות:

  • במסך ההגדרות אפשרויות למפתחים, בוחרים באפשרות שינויים בתאימות האפליקציה. במסך שמופיע, מקישים על שם האפליקציה ואז משביתים את ההגדרה REQUIRE_EXACT_ALARM_PERMISSION.

  • בחלון טרמינל במחשב הפיתוח, מריצים את הפקודה הבאה:

    adb shell am compat disable REQUIRE_EXACT_ALARM_PERMISSION PACKAGE_NAME

הגבלות על מעברים מהתראות

כשמשתמשים מקיימים אינטראקציה עם התראות, חלק מהאפליקציות מגיבות להקשה על ההתראה בהפעלת רכיב של האפליקציה, שבסופו של דבר מתחיל את הפעילות שהמשתמש רואה ומקיים איתה אינטראקציה. רכיב האפליקציה הזה נקרא התראה קופצת.

כדי לשפר את הביצועים של האפליקציה ואת חוויית המשתמש, אפליקציות שמטרגטות את Android מגרסה 12 או מגרסאות מאוחרות יותר לא יכולות להפעיל פעילויות משירותים או ממקלטי שידורים שמשמשים כקרשי קפיצה להודעות. במילים אחרות, אחרי שהמשתמש מקיש על התראה או על לחצן פעולה בתוך ההתראה, האפליקציה לא יכולה לקרוא ל-startActivity() בתוך שירות או מקלט שידור.

כשהאפליקציה מנסה להפעיל פעילות משירות או מ-broadcast receiver שפועלים כ-notification trampoline, המערכת מונעת את הפעלת הפעילות, וההודעה הבאה מופיעה ב-Logcat:

Indirect notification activity start (trampoline) from PACKAGE_NAME, \
this should be avoided for performance reasons.

זיהוי רכיבי האפליקציה שפועלים כקרש קפיצה להעברת התראות

כשבודקים את האפליקציה, אחרי שלוחצים על התראה, אפשר לזהות איזה שירות או מקלט שידור שימשו כטראמפולינה של ההתראה באפליקציה. כדי לעשות זאת, צריך לבדוק את הפלט של פקודת הטרמינל הבאה:

adb shell dumpsys activity service \
  com.android.systemui/.dump.SystemUIAuxiliaryDumpService

חלק מהפלט כולל את הטקסט NotifInteractionLog. בקטע הזה מופיע המידע שנדרש כדי לזהות את הרכיב שמופעל כתוצאה מהקשה על התראה.

עדכון האפליקציה

אם האפליקציה שלכם מתחילה פעילות משירות או מ-broadcast receiver שפועל כ-notification trampoline, צריך לבצע את שלבי ההעברה הבאים:

  1. יוצרים אובייקט PendingIntent שמשויך לפעילות שהמשתמשים רואים אחרי שהם מקישים על ההתראה.
  2. משתמשים באובייקט PendingIntent שיצרתם בשלב הקודם כחלק מיצירת ההתראה.

כדי לזהות את מקור הפעילות, למשל כדי לבצע רישום ביומן, צריך להשתמש בתוספים כשמפרסמים את ההתראה. לרישום מרכזי ביומן, אפשר להשתמש ב-ActivityLifecycleCallbacks או ב-Jetpack lifecycle observers.

שינוי ההתנהגות

כשבודקים גרסה של האפליקציה שאפשר לנפות בה באגים, אפשר להפעיל ולהשבית את ההגבלה הזו באמצעות NOTIFICATION_TRAMPOLINE_BLOCKהדגל של תאימות האפליקציה.

גיבוי ושחזור

יש שינויים באופן שבו פועלות התכונות 'גיבוי' ו'שחזור' באפליקציות שפועלות ב-Android 12 (רמת API 31) ומטרגטות אותו. יש שני סוגים של גיבוי ושחזור ב-Android:

  • גיבויים בענן: נתוני המשתמש מאוחסנים ב-Google Drive של המשתמש, כך שאפשר לשחזר אותם מאוחר יותר במכשיר הזה או במכשיר חדש.
  • העברה ממכשיר למכשיר (D2D): נתוני המשתמש נשלחים ישירות מהמכשיר הישן למכשיר החדש שלו, למשל באמצעות כבל.

למידע נוסף על גיבוי ושחזור נתונים, אפשר לקרוא את המאמרים גיבוי נתוני משתמשים באמצעות הגיבוי האוטומטי וגיבוי של זוגות מפתח/ערך באמצעות Android Backup Service.

שינויים בפונקציונליות של העברה ממכשיר למכשיר (D2D)

באפליקציות שפועלות ב-Android מגרסה 12 ואילך ומטרגטות אותה:

  • ציון כללי הכללה והחרגה באמצעות מנגנון ההגדרה של XML לא משפיע על העברות D2D, אבל הוא עדיין משפיע על גיבוי ושחזור מבוססי ענן (כמו גיבויים ב-Google Drive). כדי לציין כללים להעברות D2D, צריך להשתמש בהגדרה החדשה שמוסברת בקטע הבא.

  • במכשירים של יצרנים מסוימים, ציון הערך android:allowBackup="false" אכן משבית את הגיבויים ל-Google Drive, אבל לא משבית את ההעברות ממכשיר למכשיר באפליקציה.

פורמט חדש של הכללה והחרגה

אפליקציות שפועלות ב-Android 12 ואילך ומטרגטות אותן משתמשות בפורמט שונה לתצורת ה-XML. הפורמט הזה מבליט את ההבדל בין גיבוי ב-Google Drive לבין העברה מ-D2D, כי הוא מחייב אתכם לציין בנפרד כללי הכללה והחרגה לגיבויים בענן ולהעברה מ-D2D.

אפשר גם להשתמש בה כדי לציין כללים לגיבוי, ובמקרה כזה המערכת מתעלמת מההגדרה שהייתה בשימוש קודם במכשירים עם Android 12 ומעלה. עדיין נדרש להשתמש בהגדרות הישנות במכשירים עם Android מגרסה 11 ומטה.

שינויים בפורמט XML

הפורמט שמשמש להגדרת גיבוי ושחזור ב-Android מגרסה 11 ומגרסאות קודמות:

<full-backup-content>
    <include domain=["file" | "database" | "sharedpref" | "external" |
                     "root"] path="string"
    requireFlags=["clientSideEncryption" | "deviceToDeviceTransfer"] />
    <exclude domain=["file" | "database" | "sharedpref" | "external" |
                     "root"] path="string" />
</full-backup-content>

השינויים בפורמט מודגשים בדוגמה הבאה.

<data-extraction-rules>
  <cloud-backup [disableIfNoEncryptionCapabilities="true|false"]>
    ...
    <include domain=["file" | "database" | "sharedpref" | "external" |
                        "root"] path="string"/>
    ...
    <exclude domain=["file" | "database" | "sharedpref" | "external" |
                        "root"] path="string"/>
    ...
  </cloud-backup>
  <device-transfer>
    ...
    <include domain=["file" | "database" | "sharedpref" | "external" |
                        "root"] path="string"/>
    ...
    <exclude domain=["file" | "database" | "sharedpref" | "external" |
                        "root"] path="string"/>
    ...
  </device-transfer>
</data-extraction-rules>

מידע נוסף זמין בקטע המתאים במדריך לגיבוי אוטומטי של נתוני משתמשים.

סימון במניפסט של אפליקציות

כדי להפנות את האפליקציות לקובץ התצורה החדש של XML, צריך להשתמש במאפיין android:dataExtractionRules בקובץ המניפסט. כשמצביעים על הגדרת ה-XML החדשה, המאפיין android:fullBackupContent שמצביע על ההגדרה הישנה מתעלם ממנה במכשירים עם Android מגרסה 12 ואילך. בדוגמת הקוד הבאה מוצגים הערכים החדשים בקובץ המניפסט:

<application
    ...
    <!-- The below attribute is ignored. -->
    android:fullBackupContent="old_config.xml"
    <!-- You can point to your new configuration using the new
         dataExtractionRules attribute . -->
    android:dataExtractionRules="new_config.xml"
    ...>
</application>

קישוריות

הרשאות Bluetooth

ב-Android 12 נוספו ההרשאות BLUETOOTH_SCAN, BLUETOOTH_ADVERTISE, ו- BLUETOOTH_CONNECT. ההרשאות האלה מקלות על אפליקציות שמיועדות ל-Android 12 ליצור אינטראקציה עם מכשירי Bluetooth, במיוחד לאפליקציות שלא נדרשת להן גישה למיקום המכשיר.

כדי להכין את המכשיר לטירגוט ל-Android 12 ואילך, צריך לעדכן את הלוגיקה של האפליקציה. במקום להצהיר על קבוצה מדור קודם של הרשאות Bluetooth, צריך להצהיר על קבוצה מודרנית יותר של הרשאות Bluetooth.

חיבור מקביל מקצה לקצה (P2P) + חיבור לאינטרנט

באפליקציות שמטרגטות Android 12 (רמת API 31) ומעלה, מכשירים שתומכים בחיבורים בו-זמניים בין עמיתים ובחיבורים לאינטרנט יכולים לשמור על חיבורי Wi-Fi בו-זמניים גם למכשיר העמית וגם לרשת הראשית שמספקת אינטרנט, וכך לשפר את חוויית המשתמש. באפליקציות שמיועדות ל-Android 11 (רמת API ‏30) ומטה, עדיין מתרחשת ההתנהגות הקודמת, שבה מתבצע ניתוק מרשת ה-Wi-Fi הראשית לפני ההתחברות למכשיר העמית.

תאימות

‫WifiManager.getConnectionInfo() יכול להחזיר את WifiInfo רק עבור רשת אחת. לכן, ההתנהגות של ה-API השתנתה ב-Android 12 ואילך באופן הבא:

  • אם זמינה רק רשת Wi-Fi אחת, הפונקציה מחזירה את ה-WifiInfo שלה.
  • אם יש יותר מרשת Wi-Fi אחת זמינה ואפליקציית השיחות הפעילה חיבור ישיר בין שני מכשירים, מוחזרת כתובת ה-IP של מכשיר ה-peer.WifiInfo
  • אם יש יותר מרשת Wi-Fi אחת זמינה ואפליקציית השיחות לא הפעילה חיבור ישיר בין שני הצדדים, מוחזר WifiInfo של החיבור הראשי שמספק אינטרנט.

כדי לספק חוויית משתמש טובה יותר במכשירים שתומכים ברשתות Wi-Fi כפולות בו-זמניות, מומלץ שכל האפליקציות – במיוחד אלה שמפעילות חיבורי עמית לעמית – יעברו משימוש ב-WifiManager.getConnectionInfo() לשימוש ב-NetworkCallback.onCapabilitiesChanged() כדי לקבל את כל האובייקטים של WifiInfo שתואמים ל-NetworkRequest שמשמש לרישום NetworkCallback. החל מ-Android 12,‏ getConnectionInfo() הוצא משימוש.

בדוגמת הקוד הבאה אפשר לראות איך מקבלים את WifiInfo ב-NetworkCallback:

Kotlin

val networkCallback = object : ConnectivityManager.NetworkCallback() {
  ...
  override fun onCapabilitiesChanged(
           network : Network,
           networkCapabilities : NetworkCapabilities) {
    val transportInfo = networkCapabilities.getTransportInfo()
    if (transportInfo !is WifiInfo) return
    val wifiInfo : WifiInfo = transportInfo
    ...
  }
}

Java

final NetworkCallback networkCallback = new NetworkCallback() {
  ...
  @Override
  public void onCapabilitiesChanged(
         Network network,
         NetworkCapabilities networkCapabilities) {
    final TransportInfo transportInfo = networkCapabilities.getTransportInfo();
    if (!(transportInfo instanceof WifiInfo)) return;
    final WifiInfo wifiInfo = (WifiInfo) transportInfo;
    ...
  }
  ...
};

mDNSResponder native API

ב-Android 12 יש שינויים שקובעים מתי אפליקציות יכולות ליצור אינטראקציה עם הדימון mDNSResponder באמצעות mDNSResponder native API. בעבר, כשאפליקציה רשמה שירות ברשת והפעילה את השיטה getSystemService(), שירות ה-NSD של המערכת הפעיל את הדמון mDNSResponder, גם אם האפליקציה עדיין לא הפעילה אף שיטה NsdManager. הדמון נרשם כמנוי לקבוצות השידור המרובב של כל הצמתים, ולכן המערכת מתעוררת בתדירות גבוהה יותר ומשתמשת ביותר חשמל. כדי לצמצם את השימוש בסוללה, במערכות Android מגרסה 12 ואילך המערכת מפעילה עכשיו את הדימון (daemon) של mDNSResponder רק כשצריך אותו לאירועי NSD, ומפסיקה אותו לאחר מכן.

השינוי הזה משפיע על הזמן שבו הדמון mDNSResponder זמין, ולכן יכול להיות שאפליקציות שמניחות שהדמון mDNSResponder יופעל אחרי קריאה לשיטה getSystemService() יקבלו הודעות מהמערכת שבהן מצוין שהדמון mDNSResponder לא זמין. השינוי הזה לא משפיע על אפליקציות שמשתמשות ב-NsdManager ולא משתמשות בממשק ה-API המקורי של mDNSResponder.

ספריות של ספקים

ספריות מקוריות משותפות שסופקו על ידי ספק

ספריות מקוריות משותפות שאינן NDK שמסופקות על ידי ספקי סיליקון או יצרני מכשירים לא נגישות כברירת מחדל אם האפליקציה מטרגטת Android 12 (רמת API 31) ומעלה. הגישה לספריות מתאפשרת רק כשמבקשים אותן במפורש באמצעות התג <uses-native-library>.

אם האפליקציה מטרגטת ל-Android 11 (רמת API ‏30) או לגרסה מוקדמת יותר, התג <uses-native-library> לא נדרש. במקרה כזה, כל ספרייה משותפת מקורית נגישה, בלי קשר לשאלה אם היא ספריית NDK.

הגבלות מעודכנות שאינן ב-SDK

‫Android 12 כולל רשימות מעודכנות של ממשקי non-SDK מוגבלים, שמבוססות על שיתוף פעולה עם מפתחי Android ועל הבדיקות הפנימיות האחרונות. בכל הזדמנות שמתאפשרת, אנחנו מוודאים שיש חלופות ציבוריות זמינות לפני שאנחנו מגבילים ממשקים שאינם SDK.

אם האפליקציה שלכם לא מטרגטת ל-Android 12, יכול להיות שחלק מהשינויים האלה לא ישפיעו עליכם באופן מיידי. עם זאת, למרות שכרגע אפשר להשתמש בחלק מהממשקים שאינם חלק מ-SDK (בהתאם לרמת ה-API לטירגוט של האפליקציה), שימוש בשיטה או בשדה שלא נכללים ב-SDK תמיד כרוך בסיכון גבוה להפסקת הפעולה של האפליקציה.

אם אתם לא בטוחים אם האפליקציה שלכם משתמשת בממשקים שאינם SDK, אתם יכולים לבצע בדיקה של האפליקציה כדי לגלות זאת. אם האפליקציה שלכם מסתמכת על ממשקים שלא נכללים ב-SDK, כדאי להתחיל לתכנן מעבר לחלופות SDK. עם זאת, אנחנו מבינים שיש אפליקציות שבהן יש תרחישי שימוש לגיטימיים בממשקים שאינם SDK. אם אין לכם אפשרות להשתמש בממשק חלופי במקום בממשק שאינו ב-SDK עבור תכונה באפליקציה, עליכם לבקש ממשק API ציבורי חדש.

מידע נוסף על השינויים בגרסה הזו של Android זמין במאמר עדכונים בהגבלות על ממשקים שאינם SDK ב-Android 12. מידע נוסף על ממשקים שאינם ב-SDK זמין במאמר בנושא הגבלות על ממשקים שאינם ב-SDK.