חוויות המציאות הרבודה במשקפיים הן הרחבה של האפליקציה הקיימת לנייד, ואפשר ליצור חוויות מעבר מהאפליקציה לנייד אל המשקפיים. האפליקציה יכולה לפעול גם במשקפי AI וגם במשקפי AI עם תצוגה.
במשקפיים עם תצוגה מ-AI
משקפיים עם תצוגה מספקים חוויה חזותית וחוויית אודיו, ולכן חוויית השימוש באפליקציה צריכה לכלול רמזים חזותיים ורמזים של אודיו.
כשהתצוגה מופעלת, המשתמש יכול לקיים אינטראקציה עם משטח המגע כדי לגלול ברשימות, להעביר את המיקוד, ללחוץ על לחצנים וכו'. כדאי להציג משוב חזותי כדי לא להעמיס על החושים של המשתמש עם משוב קולי מוגזם.
כשהמסך המכשיר כבוי, האפליקציה יכולה לעקוב אחרי מצב המסך (דלוק או כבוי), כך שהמשתמש יכול לעבור מחוויית צפייה לחוויית האזנה ובחזרה.
פסק זמן לתצוגה
המשתמשים יכולים לכבות את המסך בלחיצה על לחצן המסך, או להמתין עד שהמסך יכבה אוטומטית. המשתמשים יכולים להגדיר את הזמן הקצוב לתפוגה, או להתאים אותו אישית לאפליקציה. מומלץ להתאים אישית רק אם זה חיוני לחוויית המשתמש באפליקציה, כי זה עלול להשפיע על הביצועים.
במשקפי AI ללא מסך
התצוגה מתאימה את עצמה לחוויית שימוש באודיו בלבד.
- הקלט ממופה לפעולות מרכזיות, כמו הפעלה או השהיה בהקשה אחת וסיום חוויות בהחלקה אחורה. כי אין רכיבים בממשק המשתמש שאפשר ליצור איתם אינטראקציה בנפרד במסך. לדוגמה, במכשיר ללא מסך, המשתמש לא יכול לגלול ברשימת אפשרויות ובכמה לחצנים, אלא צריך רמז קולי עם קלט תואם אפשרי. מידע נוסף על קלט
- חשוב לוודא שהרמזים החזותיים מתורגמים לרמזים קוליים.
- יכול להיות שלמשתמשים שלכם יש משקפיים עם תצוגה או משקפיים עם אודיו בלבד, ולכן חשוב לקחת בחשבון את תהליכי האודיו והוויזואליים באפליקציה שלכם.
לדוגמה, במשקפיים חכמים עם AI לתצוגה, ממשק משתמש חזותי ייטען אחרי הפעלת האפליקציה, ואילו במשקפיים חכמים עם AI לאודיו, רמז אודיו ינחה את המשתמש לגבי אינטראקציה באפליקציה.
כאן, קריאת האודיו מושהית על ידי ממשק משתמש חזותי במשקפיים עם תצוגה, בעוד שלחיצה על קלט חומרה מושהית לאודיו בלבד.
האנטומיה של האפליקציה
הממשק של המשקפיים נבנה מלמטה למעלה כדי להוסיף מידע לשדה הראייה של המשתמש ולא לחסום אותו.
- כשמעצבים את האפליקציה, כדאי להצמיד את רכיבי העיצוב לחלק התחתון של אזור העריכה כדי לבנות את העיצוב כלפי מעלה.
- התוכן לא צריך להיות ממוקם במרכז באופן אנכי, והוא צריך להיות מינימלי ומוקפד כדי לא להסיח את דעת המשתמשים.
- העומק משמש ליצירת היררכיה חזותית.
- אפליקציות לא יכולות להשתמש במרחב של סרגל המערכת, אלא רק בהתראות. כשהוא לא בשימוש, הוא לא נראה.
- אפשר לגלול באפליקציות, אבל כדאי לצמצם את מספר הפריטים כדי להפחית את העומס הקוגניטיבי ולמזער את האינטראקציות בתוך המסגרת.
- חשוב למצוא את האיזון בין כמות האינטראקציות הקוליות לבין כמות התנועות הפיזיות. לפעמים עדיף להשתמש בתנועה פיזית.
נקודות כניסה
האפליקציה למשקפיים היא הרחבה של חוויית השימוש באפליקציה הראשית, ולכן כדאי להתייחס להעברה מהטלפון כנקודת הכניסה הראשית הנוכחית. ככל שטכנולוגיית המשקפיים תתפתח, צפויים להתווסף נקודות כניסה עתידיות מממשק המשתמש של המערכת או מיכולות ה-AI.
העברה מהטלפון
מפעילים אפליקציה במשקפיים מהטלפון באמצעות פעולה מפורשת או העברה מרומזת.
העברה מרומזת יכולה להתרחש באופן אוטומטי כחלק טבעי מתהליך השימוש, כדי להפעיל חלק מחוויית השימוש במשקפיים. לדוגמה, כשמתחילים לנווט, ההוראות מופיעות במשקפיים, או כשמפעילים מדיה, יש אינדיקציה ויזואלית במשקפיים.
העברה מפורשת מחייבת אינטראקציה של המשתמש באפליקציה לנייד כדי להפעיל את חוויית השימוש במשקפיים. לדוגמה, הפעלה של המצלמה מתוך האפליקציה או לחצן שמפעיל את אפליקציית המשקפיים. צריך לציין זאת בבירור באמצעות סמל של משקפיים ותווית אופציונלית של 'הפעלה במשקפיים'.
התאמה אישית
אפליקציות במשקפיים מספקות גמישות בחוויית המשתמש ובעיצוב ממשק המשתמש.
מסגרת ממשק המשתמש מספקת קבוצה בסיסית של רכיבים שעברו אופטימיזציה גבוהה, כמו רשימות, כרטיסים והערות, וסגנונות בסיסיים של צבע, טיפוגרפיה ותנועה. כל התאמה אישית צריכה להיעשות בצורה מושכלת כדי לעזור לכם להעביר מסר למשתמשים או לשקף את המותג שלכם.
מידע נוסף על סגנונות Glimmer ב-Jetpack Compose
