סקירה כללית של העברת פיצ'רים ב-Play

מודל הצגת האפליקציות של Google Play משתמש בקובצי Android App Bundle כדי ליצור ולהציג קובצי APK שעברו אופטימיזציה לכל תצורת מכשיר של משתמש, כך שהמשתמשים מורידים רק את הקוד והמשאבים שהם צריכים כדי להפעיל את האפליקציה.

‫Play Feature Delivery משתמש ביכולות מתקדמות של חבילות App Bundle, ומאפשר להעביר תכונות מסוימות של האפליקציה לפי תנאי או להוריד אותן לפי דרישה. כדי לעשות את זה, קודם צריך להפריד את התכונות האלה מאפליקציית הבסיס למודולים של תכונות.

הגדרת build של מודול תכונות

כשיוצרים מודול תכונות חדש באמצעות Android Studio, סביבת הפיתוח המשולבת (IDE) מחילה את פלאגין Gradle הבא על הקובץ build.gradle של המודול.

// The following applies the dynamic-feature plugin to your feature module.
// The plugin includes the Gradle tasks and properties required to configure and build
// an app bundle that includes your feature module.

plugins {
  id 'com.android.dynamic-feature'
}

רבים מהמאפיינים שזמינים לתוסף האפליקציה הרגיל זמינים גם למודול התכונות. בקטעים הבאים מוסבר אילו מאפיינים צריך לכלול בהגדרת ה-build של מודול התכונה, ואילו מאפיינים אסור לכלול.

מה לא לכלול בהגדרות ה-build של מודול התכונות

מכיוון שכל מודול תכונות תלוי במודול הבסיס, הוא גם יורש הגדרות מסוימות. לכן, צריך להשמיט את השורות הבאות בקובץ build.gradle של מודול התכונות:

• הגדרות חתימה: קובצי App Bundle נחתמים באמצעות הגדרות חתימה שאתם מציינים במודול הבסיס.
• המאפיין minifyEnabled: אפשר להפעיל את תהליך הכיווץ של הקוד לכל פרויקט האפליקציה רק מתוך הגדרות ה-build של מודול הבסיס. לכן, צריך להשמיט את המאפיין הזה ממודולים של תכונות. עם זאת, אפשר לציין כללי ProGuard נוספים לכל מודול תכונות.
• ‫versionCode ו-versionName: כשיוצרים חבילת אפליקציות, Gradle משתמש בפרטי גרסת האפליקציה שמסופקים על ידי מודול הבסיס. צריך להשמיט את המאפיינים האלה מקובץ build.gradle של מודול התכונות.

יצירת קשר עם מודול הבסיס

כש-Android Studio יוצר מודול תכונות, הוא מוסיף את המאפיין android.dynamicFeatures לקובץ build.gradle של מודול הבסיס, וכך הופך את מודול התכונות לגלוי למודול הבסיס, כמו שמוצג בהמשך:

// In the base module’s build.gradle file.
android {
    ...
    // Specifies feature modules that have a dependency on
    // this base module.
    dynamicFeatures = [":dynamic_feature", ":dynamic_feature2"]
}

בנוסף, Android Studio כולל את מודול הבסיס כתלות של מודול התכונה, כפי שמוצג בהמשך:

// In the feature module’s build.gradle file:
...
dependencies {
    ...
    // Declares a dependency on the base module, ':app'.
    implementation project(':app')
}

ציון כללי ProGuard נוספים

למרות שרק הגדרת ה-build של מודול הבסיס עשויה לאפשר כיווץ קוד בפרויקט האפליקציה, אתם יכולים לספק כללי ProGuard מותאמים אישית לכל מודול תכונות באמצעות המאפיין proguardFiles, כמו בדוגמה שלמטה.

android.buildTypes {
     release {
         // You must use the following property to specify additional ProGuard
         // rules for feature modules.
         proguardFiles 'proguard-rules-dynamic-features.pro'
     }
}

הערה: כללי ProGuard האלה משולבים עם כללים ממודולים אחרים (כולל מודול הבסיס) בזמן הבנייה. לכן, למרות שכל מודול של תכונה עשוי לציין קבוצה חדשה של כללים, הכללים האלה חלים על כל המודולים בפרויקט האפליקציה.

פריסת האפליקציה

במהלך פיתוח האפליקציה עם תמיכה במודולים של תכונות, אפשר לפרוס את האפליקציה למכשיר מחובר כמו שפורסים בדרך כלל, על ידי בחירה באפשרות Run > Run (הפעלה > הפעלה) מסרגל התפריטים (או על ידי לחיצה על Run (הפעלה) בסרגל הכלים).

אם פרויקט האפליקציה כולל מודול תכונות אחד או יותר, אפשר לבחור אילו תכונות לכלול כשפורסים את האפליקציה. כדי לעשות זאת, צריך לשנות את ההגדרה הקיימת להרצה/ניפוי באגים באופן הבא:

1. בסרגל התפריטים, בוחרים באפשרות Run > Edit Configurations (הפעלה > עריכת הגדרות).
2. בחלונית הימנית של תיבת הדו-שיח Run/Debug Configurations (הגדרות הרצה/ניפוי באגים), בוחרים את ההגדרה הרצויה של Android App (אפליקציית Android).
3. בכרטיסייה כללי, בקטע תכונות דינמיות לפריסה, מסמנים את התיבה לצד כל מודול תכונות שרוצים לכלול כשפורסים את האפליקציה.
4. לוחצים על אישור.

כברירת מחדל, Android Studio לא פורס את האפליקציה באמצעות קובצי App Bundle. במקום זאת, סביבת הפיתוח המשולבת (IDE) יוצרת ומתקינה במכשיר חבילות APK שעברו אופטימיזציה למהירות פריסה, ולא לגודל ה-APK. כדי להגדיר את Android Studio כך שיבצע build ויפרוס קובצי APK וחוויות מיידיות מתוך חבילת אפליקציה, צריך לשנות את הגדרות ההרצה או הניפוי באגים.

שימוש במודולים של פיצ'רים להפצה מותאמת אישית

יתרון ייחודי של מודולי תכונות הוא היכולת להתאים אישית את האופן והזמן שבהם תכונות שונות של האפליקציה מורדות למכשירים עם Android בגרסה 5.0 (רמת API‏ 21) ומעלה. לדוגמה, כדי לצמצם את גודל ההורדה הראשוני של האפליקציה, אפשר להגדיר פיצ'רים מסוימים כך שההורדה שלהם תהיה על פי דרישה, או רק במכשירים שתומכים ביכולות מסוימות, כמו היכולת לצלם תמונות או תמיכה בתכונות של מציאות רבודה.

אמנם אתם מקבלים הורדות שעברו אופטימיזציה גבוהה כברירת מחדל כשאתם מעלים את האפליקציה כ-App Bundle, אבל כדי להשתמש באפשרויות מתקדמות יותר של אספקת תכונות שניתנות להתאמה אישית, צריך לבצע הגדרה נוספת ולחלק את התכונות של האפליקציה למודולים באמצעות מודולים של תכונות. כלומר, מודולים של תכונות מספקים את אבני הבניין ליצירת תכונות מודולריות שאפשר להגדיר כך שכל אחת מהן תורד לפי הצורך.

לדוגמה, אפליקציה שמאפשרת למשתמשים לקנות ולמכור מוצרים בזירת מסחר אונליין. אפשר להפוך כל אחת מהפונקציות הבאות של האפליקציה למודול תכונות נפרד:

• התחברות לחשבון ויצירת חשבון
• עיון ב-Marketplace
• העלאת פריט למכירה
• עיבוד תשלומים

בטבלה הבאה מפורטות אפשרויות המסירה השונות שנתמכות במודולים של תכונות, ומוסבר איך אפשר להשתמש בהן כדי לבצע אופטימיזציה של גודל ההורדה הראשוני של אפליקציית השוק לדוגמה.

יצירת URI למשאב

אם רוצים לגשת למשאב שמאוחסן במודול תכונות באמצעות URI, כך יוצרים URI של משאב במודול תכונות באמצעות Uri.Builder():

val uri = Uri.Builder()
                .scheme(ContentResolver.SCHEME_ANDROID_RESOURCE)
                .authority(context.getPackageName()) // Look up the resources in the application with its splits loaded
                .appendPath(resources.getResourceTypeName(resId))
                .appendPath(String.format("%s:%s",
                  resources.getResourcePackageName(resId), // Look up the dynamic resource in the split namespace.
                  resources.getResourceEntryName(resId)
                  ))
                .build()

String uri = Uri.Builder()
                .scheme(ContentResolver.SCHEME_ANDROID_RESOURCE)
                .authority(context.getPackageName()) // Look up the resources in the application with its splits loaded
                .appendPath(resources.getResourceTypeName(resId))
                .appendPath(String.format("%s:%s",
                  resources.getResourcePackageName(resId), // Look up the dynamic resource in the split namespace.
                  resources.getResourceEntryName(resId)
                  ))
                .build().toString();

כל חלק בנתיב למשאב נוצר בזמן הריצה, כדי להבטיח שמרחב השמות הנכון ייווצר אחרי טעינת קובצי ה-APK המפוצלים.

כדוגמה לאופן שבו נוצר ה-URI, נניח שיש לכם אפליקציה ומודולים של תכונות עם השמות הבאים:

• שם החבילה של האפליקציה: com.example.my_app_package
• שם חבילת המשאבים של התכונה: com.example.my_app_package.my_dynamic_feature

אם resId בקטע הקוד שלמעלה מתייחס למשאב של קובץ גולמי בשם my_video במודול התכונה, אז הקוד resId שלמעלה יפיק את הפלט הבא:Uri.Builder()

android.resource://com.example.my_app_package/raw/com.example.my_app_package.my_dynamic_feature:my_video

אחרי כן, האפליקציה יכולה להשתמש ב-URI הזה כדי לגשת למשאב של מודול התכונות.

כדי לאמת את הנתיבים ב-URI, אפשר להשתמש בכלי לניתוח קובצי APK כדי לבדוק את ה-APK של מודול התכונות ולקבוע את שם החבילה:

שיקולים לגבי מודולים של תכונות

מודולים של תכונות מאפשרים לשפר את מהירות הבנייה ואת מהירות הפיתוח, ולהתאים אישית את המסירה של התכונות באפליקציה כדי להקטין את גודל האפליקציה. עם זאת, יש כמה מגבלות ומקרים מיוחדים שכדאי לזכור כשמשתמשים במודולים של תכונות:

• התקנה של 50 מודולים של תכונות או יותר במכשיר יחיד, באמצעות מסירה מותנית או לפי דרישה, עלולה לגרום לבעיות בביצועים. מודולים בזמן ההתקנה שלא מוגדרים כמודולים שאפשר להסיר נכללים אוטומטית במודול הבסיסי, ונספרים רק כמודול תכונה אחד בכל מכשיר.
• מומלץ להגביל את מספר המודולים שמוגדרים כניתנים להסרה לאספקה בזמן ההתקנה ל-10 או פחות. אחרת, יכול להיות שזמן ההורדה וההתקנה של האפליקציה יתארך.
• רק מכשירים עם Android בגרסה 5.0 (רמת API‏ 21) ומעלה תומכים בהורדה ובהתקנה של תכונות לפי דרישה. כדי להפוך את התכונה לזמינה בגרסאות קודמות של Android, מפעילים את האפשרות מיזוג כשיוצרים מודול תכונות.
• מפעילים את SplitCompat כדי שהאפליקציה תוכל לגשת למודולים של תכונות שהורדו ומועברים על פי דרישה.
• במודולים של תכונות לא צריך לציין פעילויות במניפסט עם הערך true של android:exported. הסיבה לכך היא שאין ערובה לכך שהמכשיר הוריד את מודול התכונות כשניסו להפעיל את הפעילות מאפליקציה אחרת. בנוסף, האפליקציה צריכה לוודא שתכונה מסוימת הורדה לפני שהיא מנסה לגשת לקוד ולמשאבים שלה. מידע נוסף זמין במאמר בנושא ניהול מודולים מותקנים.
• כדי להשתמש ב-Play Feature Delivery, צריך לפרסם את האפליקציה באמצעות קובץ Android App Bundle. לכן, חשוב שתכירו את הבעיות הידועות שקשורות לקובצי Android App Bundle.

מסמך עזר בנושא מניפסט של מודול תכונות

כשיוצרים מודול תכונות חדש באמצעות Android Studio, סביבת הפיתוח המשולבת (IDE) כוללת את רוב מאפייני המניפסט שהמודול צריך כדי להתנהג כמו מודול תכונות. בנוסף, חלק מהמאפיינים מוזרקים על ידי מערכת הבנייה בזמן ההידור, כך שלא צריך לציין או לשנות אותם בעצמכם. בטבלה הבאה מתוארים מאפייני המניפסט שחשובים למודולים של תכונות.

מקורות מידע נוספים

כדי לקבל מידע נוסף על השימוש במודולים של תכונות, אפשר לעיין במקורות המידע הבאים.

פוסטים בבלוג

• תכונות חדשות שיעזרו לכם לפתח את העסק שלכם ב-Google Play, להשיק אותו ולהרחיב אותו
• העדכונים האחרונים של Android App Bundle, כולל API של שפות נוספות
• Patchwork Plaid — A modularization story

סרטונים

• התאמה אישית של תהליך המסירה באמצעות App Bundle ושיתוף קל של גרסאות build לבדיקה
• כלים חדשים לאופטימיזציה של גודל האפליקציה ולהגדלת מספר ההתקנות ב-Google Play

תנאים והגבלות ובטיחות נתונים

הגישה לספריית Play Feature Delivery או השימוש בה מבטאים את הסכמתכם לתנאים ולהגבלות של ערכת פיתוח התוכנה Play Core. כדי לקבל גישה לספרייה, עליך לקרוא ולהבין את כל התנאים וההגבלות ותנאי המדיניות החלים.

אבטחת נתונים

ספריות Play Core הן ממשק זמן הריצה של האפליקציה עם חנות Google Play. לכן, כשמשתמשים ב-Play Core באפליקציה, חנות Play מפעילה תהליכים משלה, כולל טיפול בנתונים בהתאם לתנאים ולהגבלות של Google Play. בהמשך מוסבר איך ספריות הליבה של Google Play מטפלות בנתונים כדי לעבד בקשות ספציפיות מהאפליקציה.

Additional languages API

הפצת פיצ'רים ב-Play

אנחנו משתדלים להתנהל בשקיפות רבה ככל האפשר, אבל רק אתם אחראים להחליט איך לענות על השאלות בטופס אבטחת הנתונים של Google Play בנוגע לאיסוף הנתונים של משתמשי הקצה, לשיתוף הנתונים האלה ולנוהלי האבטחה באפליקציה.