רמת API: 13
Android 3.2 (HONEYCOMB_MR2) היא גרסת פלטפורמה מצטברת שמוסיפה יכולות חדשות למשתמשים ולמפתחים. בקטעים הבאים מופיעה סקירה כללית של התכונות החדשות וממשקי ה-API למפתחים.
למפתחים, פלטפורמת Android 3.2 זמינה כרכיב שניתן להורדה ל-Android SDK. הפלטפורמה שניתנת להורדה כוללת ספריית Android ותמונת מערכת, וגם קבוצה של סקינים של אמולטור ועוד. כדי להתחיל לפתח או לבדוק ב-Android 3.2, צריך להשתמש ב-Android SDK Manager כדי להוריד את הפלטפורמה ל-SDK.
עיקרי הפלטפורמה
תכונות חדשות למשתמשים
- אופטימיזציה למגוון רחב יותר של טאבלטים
Android 3.2 כוללת מגוון אופטימיזציות בכל המערכת כדי להבטיח חוויית משתמש מעולה במגוון רחב יותר של מכשירי טאבלט.
- זום תאימות לאפליקציות בגודל קבוע
ב-Android 3.2 יש מצב חדש של זום תאימות שמאפשר למשתמשים לצפות באפליקציות בגודל קבוע במכשירים גדולים יותר. המצב החדש מספק חלופה מותאמת לפיקסלים למתיחה הרגילה של ממשק המשתמש באפליקציות שלא מיועדות לפעול במסכים גדולים יותר, כמו בטאבלטים. המשתמשים יכולים לגשת למצב החדש דרך סמל התפריט בסרגל המידע, באפליקציות שצריכות תמיכה בתאימות.
- סנכרון מדיה מכרטיס SD
במכשירים שתומכים בכרטיס SD, המשתמשים יכולים עכשיו לטעון קובצי מדיה ישירות מכרטיס ה-SD לאפליקציות שמשתמשות בהם. כלי מערכת מאפשר לאפליקציות לגשת לקבצים ממאגר המדיה של המערכת.
תכונות חדשות למפתחים
- API מורחב לתמיכה בניהול מסכים
ב-Android 3.2 יש תוספים ל-API של הפלטפורמה לתמיכה במסך, כדי לתת למפתחים דרכים נוספות לנהל את ממשק המשתמש של האפליקציה במגוון מכשירים עם Android. ה-API כולל מגדירי משאבים חדשים ומאפייני מניפסט חדשים שנותנים לכם שליטה מדויקת יותר על האופן שבו האפליקציות מוצגות בגדלים שונים, במקום להסתמך על קטגוריות גודל כלליות.
כדי להבטיח את התצוגה הטובה ביותר לאפליקציות בגודל קבוע ולאפליקציות עם תמיכה מוגבלת בגדלי מסך שונים, הפלטפורמה מספקת גם מצב תאימות חדש לשינוי מרחק התצוגה (Zoom) שמעבד את ממשק המשתמש באזור מסך קטן יותר, ואז מגדיל אותו כדי למלא את השטח הזמין בתצוגה. בקטעים הבאים מפורט מידע נוסף על ה-API לתמיכה במסך ועל אמצעי הבקרה שהוא מספק.
סקירה כללית על ממשקי API
ממשקי API לתמיכה במסכים
ב-Android 3.2 יש ממשקי API חדשים לתמיכה במסכים, שמאפשרים לכם לשלוט טוב יותר באופן שבו האפליקציות מוצגות בגדלים שונים של מסכים. ה-API מבוסס על ה-API הקיים לתמיכה במסכים, כולל מודל צפיפות המסך הכללי של הפלטפורמה, אבל מרחיב אותו עם היכולת לטרגט במדויק טווחי מסך ספציפיים לפי המידות שלהם, שנמדדות ביחידות פיקסלים שלא תלויות בצפיפות (כמו רוחב של 600dp או 720dp), במקום לפי גודלי המסך הכלליים שלהם (כמו גדול או גדול מאוד).
כשאתם מעצבים את ממשק המשתמש של האפליקציה, אתם עדיין יכולים להסתמך על הפלטפורמה כדי לספק הפשטה של צפיפות הפיקסלים. כלומר, האפליקציות לא צריכות לפצות על ההבדלים בצפיפות הפיקסלים בפועל במכשירים שונים. אתם יכולים לעצב את ממשק המשתמש של האפליקציה בהתאם לשטח הפנוי לאורך או לרוחב. הפלטפורמה מבטאת את כמות המקום הזמין באמצעות שלושה מאפיינים חדשים: smallestWidth, width ו-height.
- הערך smallestWidth של מסך הוא הגודל המינימלי הבסיסי שלו, שנמדד ביחידות של פיקסלים שלא תלויים בצפיפות (dp). הערך הקטן יותר מבין הגובה והרוחב של המסך. במסך לאורך, smallestWidth בדרך כלל מבוסס על הרוחב שלו, ובמסך לרוחב הוא מבוסס על הגובה שלו. בכל המקרים, הערך של smallestWidth נגזר ממאפיין קבוע של המסך והוא לא משתנה, בלי קשר לכיוון. הערך smallestWidth חשוב לאפליקציות כי הוא מייצג את הרוחב הקצר ביותר שבו צריך לשרטט את ממשק המשתמש של האפליקציה, לא כולל אזורי מסך ששמורים למערכת.
- לעומת זאת, הרוחב והגובה של המסך מייצגים את המרחב האופקי או האנכי שזמין כרגע לפריסת האפליקציה, נמדדים ביחידות dp ולא כוללים אזורים במסך ששמורים למערכת. הרוחב והגובה של המסך משתנים כשהמשתמש עובר בין תצוגה לרוחב לתצוגה לאורך.
ממשק ה-API החדש לתמיכה במסכים נועד לאפשר לכם לנהל את ממשק המשתמש של האפליקציה בהתאם ל-smallestWidth של המסך הנוכחי. אפשר גם לנהל את ממשק המשתמש בהתאם לרוחב או לגובה הנוכחיים, לפי הצורך. למטרות האלה, ה-API מספק את הכלים הבאים:
- מגדירי משאבים חדשים לטירגוט פריסות ומשאבים אחרים לערך מינימלי של smallestWidth, רוחב או גובה, וגם
- מאפייני מניפסט חדשים, לציון טווח התאימות המקסימלי של האפליקציה למסך
בנוסף, אפליקציות עדיין יכולות לשלוח שאילתות למערכת ולנהל את ממשק המשתמש ואת טעינת המשאבים בזמן הריצה, כמו בגרסאות הקודמות של הפלטפורמה.
מכיוון שה-API החדש מאפשר לכם לטרגט מסכים בצורה ישירה יותר באמצעות smallestWidth, width ו-height, כדאי להבין את המאפיינים האופייניים של סוגי המסכים השונים. בטבלה הבאה מפורטות כמה דוגמאות, שנמדדות ביחידות dp.
טבלה 1. מכשירים אופייניים, עם צפיפות וגודל ב-dp.
| סוג | צפיפות (כללית) | מידות (dp) | smallestWidth (dp) |
|---|---|---|---|
| טלפון בסיסי | mdpi | 320x480 | 320 |
| טאבלט קטן או טלפון גדול | mdpi | 480x800 | 480 |
| טאבלט בגודל 7 אינץ' | mdpi | 600x1024 | 600 |
| טאבלט בגודל 10 אינץ' | mdpi | 800x1280 | 800 |
בקטעים הבאים מפורט מידע נוסף על המאפיינים החדשים של המסך ועל מאפייני המניפסט. במאמר תמיכה במסכים מרובים מוסבר בהרחבה איך משתמשים ב-API לתמיכה במסכים.
מגדירי משאבים חדשים לתמיכה במסכים
מגדירי המשאבים החדשים ב-Android 3.2 מאפשרים לכם לטרגט טוב יותר את הפריסות לטווחים של גודלי מסך. בעזרת המאפיינים האלה, אתם יכולים ליצור הגדרות של משאבים שמיועדות לערך מינימלי ספציפי של smallestWidth, לרוחב הנוכחי או לגובה הנוכחי, שנמדדים בפיקסלים שלא תלויים בצפיפות (dp).
המאפיינים החדשים הם:
swNNNdp– מציין את הערך המינימלי של smallestWidth שבו צריך להשתמש במשאב, ביחידות dp. כמו שצוין למעלה, הערך של smallestWidth של המסך הוא קבוע, בלי קשר לכיוון. דוגמאות:sw320dp,sw720dp,sw720dp.-
wNNNdpו-hNNNdp– מציינים את הרוחב או הגובה המינימליים שבהם צריך להשתמש במשאב, ביחידות dp. כמו שצוין למעלה, הרוחב והגובה של המסך הם יחסיים לכיוון שלו, ומשתנים בכל פעם שהכיוון משתנה. דוגמאות:w320dp,w720dp,h1024dp.
אם צריך, אפשר גם ליצור כמה הגדרות חופפות של משאבים. לדוגמה, אתם יכולים לתייג משאבים מסוימים לשימוש בכל מסך שרחב יותר מ-480dp, משאבים אחרים למסכים שרחבים יותר מ-600dp, ומשאבים אחרים למסכים שרחבים יותר מ-720dp. כשיש כמה הגדרות משאבים שמתאימות למסך מסוים, המערכת בוחרת את ההגדרה שהכי מתאימה. כדי לשלוט בצורה מדויקת במשאבים שנטענים במסך מסוים, אתם יכולים לתייג משאבים באמצעות מגדיר אחד או לשלב כמה מגדירים חדשים או קיימים.
בהתבסס על המאפיינים הנפוצים שצוינו קודם, הנה כמה דוגמאות לשימוש במגבילים החדשים:
res/layout/main_activity.xml # For phones res/layout-sw600dp/main_activity.xml # For 7" tablets res/layout-sw720dp/main_activity.xml # For 10" tablets res/layout-w600dp/main_activity.xml # Multi-pane when enough width res/layout-sw600dp-w720dp/main_activity.xml # For large width
גרסאות ישנות יותר של הפלטפורמה יתעלמו מהמגדירים החדשים, כך שתוכלו לשלב אותם לפי הצורך כדי לוודא שהאפליקציה נראית טוב בכל מכשיר. הנה כמה דוגמאות:
res/layout/main_activity.xml # For phones res/layout-xlarge/main_activity.xml # For pre-3.2 tablets res/layout-sw600dp/main_activity.xml # For 3.2 and up tablets
מידע מלא על אופן השימוש במגדירים החדשים זמין במאמר שימוש במגדירי גודל חדשים.
מאפייני מניפסט חדשים לתאימות לגודל המסך
ה-framework מציע קבוצה חדשה של מאפייני מניפסט של <supports-screens> שמאפשרים לכם לנהל את התמיכה של האפליקציה בגדלים שונים של מסכים.
באופן ספציפי, אתם יכולים לציין את המסכים הגדולים והקטנים ביותר שהאפליקציה מיועדת לפעול בהם, וגם את המסך הגדול ביותר שהיא מיועדת לפעול בו בלי צורך במצב תאימות המסך החדש של המערכת. בדומה למגדירי המשאבים שתוארו למעלה, מאפייני המניפסט החדשים מציינים את טווח המסכים שהאפליקציה תומכת בהם, כפי שצוין ב-smallestWidth.
מאפייני המניפסט החדשים לתמיכה במסך הם:
android:compatibleWidthLimitDp="numDp"— המאפיין הזה מאפשר לציין את הערך המקסימלי של smallestWidth שבו האפליקציה יכולה לפעול בלי צורך במצב תאימות. אם המסך הנוכחי גדול מהערך שצוין, המערכת מציגה את האפליקציה במצב רגיל, אבל מאפשרת למשתמש לעבור למצב תאימות דרך הגדרה בסרגל המידע.android:largestWidthLimitDp="numDp"– המאפיין הזה מאפשר לציין את הערך המקסימלי של smallestWidth שבו האפליקציה מיועדת לפעול. אם המסך הנוכחי גדול מהערך שצוין, המערכת מאלצת את האפליקציה לעבור למצב תאימות למסך כדי להבטיח תצוגה מיטבית במסך הנוכחי.android:requiresSmallestWidthDp="numDp"— המאפיין הזה מאפשר לציין את הערך המינימלי של smallestWidth שבו האפליקציה יכולה לפעול. אם המסך הנוכחי קטן מהערך שצוין, המערכת מחשיבה את האפליקציה כלא תואמת למכשיר, אבל לא מונעת את ההתקנה וההפעלה שלה.
הערה: בשלב הזה, מערכת Google Play לא מסננת אפליקציות על סמך המאפיינים שלמעלה. התמיכה בסינון תתווסף בגרסה עתידית של הפלטפורמה. אפליקציות שדורשות סינון על סמך גודל המסך יכולות להשתמש במאפיינים הקיימים של <supports-screens>.
למידע מלא על השימוש במאפיינים החדשים, ראו הצהרה על תמיכה בגודל המסך.
מצב תאימות מסך
ב-Android 3.2 יש מצב תאימות מסך חדש לאפליקציות שמצהירות במפורש שהן לא תומכות במסכים בגודל של המסך שבו הן פועלות. מצב ה "זום" החדש הזה הוא בקנה מידה של פיקסלים – הוא מציג את האפליקציה באזור קטן יותר במסך, ואז משנה את קנה המידה של הפיקסלים כדי למלא את המסך הנוכחי.
כברירת מחדל, המערכת מציעה למשתמשים את האפשרות להפעיל מצב תאימות מסך באפליקציות שדורשות את זה. המשתמשים יכולים להפעיל ולהשבית את מצב הזום באמצעות פקד שזמין בסרגל המידע.
מצב תאימות המסך החדש לא בהכרח מתאים לכל האפליקציות, ולכן הפלטפורמה מאפשרת לאפליקציה להשבית אותו באמצעות מאפייני מניפסט. כשהאפליקציה משביתה את ההגדרה הזו, המערכת לא מציעה למשתמשים את מצב התאימות "שינוי מרחק התצוגה" כאפשרות כשהאפליקציה פועלת.
הערה: כדי לקבל מידע חשוב על אופן השליטה במצב התאימות באפליקציות, קראו את המאמר מצב חדש לאפליקציות במסכים גדולים בבלוג למפתחי Android.
צפיפות מסך חדשה לטלוויזיות 720p ולמכשירים דומים
כדי לענות על הצרכים של אפליקציות שפועלות בטלוויזיות 720p או בטלוויזיות דומות עם מסכים בצפיפות בינונית, ב-Android 3.2 יש צפיפות כללית חדשה, tvdpi, עם DPI משוער של 213. אפליקציות יכולות לשלוח שאילתות לגבי הצפיפות החדשה ב-densityDpi ולהשתמש במאפיין המגביל החדש tvdpi כדי לתייג משאבים לטלוויזיות ולמכשירים דומים. לדוגמה:
res/drawable-tvdpi/my_icon.png # Bitmap for tv density
באופן כללי, אפליקציות לא צריכות לעבוד עם הצפיפות הזו. במצבים שבהם נדרש פלט למסך 720p, הפלטפורמה יכולה לשנות את קנה המידה של רכיבי ממשק המשתמש באופן אוטומטי.
מסגרת ממשק המשתמש
- שברים
- המחלקה החדשה
Fragment.SavedStateמכילה את פרטי המצב שאוחזרו ממופע של מקטע באמצעותsaveFragmentInstanceState(). - ה-method החדש
saveFragmentInstanceState()שומר את מצב המופע הנוכחי של ה-Fragment הנתון. אפשר להשתמש במצב הזה מאוחר יותר כשיוצרים מופע חדש של ה-Fragment שתואם למצב הנוכחי. - השיטה החדשה
setInitialSavedState()מגדירה את המצב השמור הראשוני של Fragment כשהוא נוצר בפעם הראשונה. - שיטת קריאה חוזרת חדשה של
onViewCreated()מודיעה למקטע ש-onCreateView()הוחזר, אבל לפני שחזור של מצב שמור כלשהו בתצוגה. - ה-method
isDetached()קובעת אם ה-Fragment נותק באופן מפורש מהממשק. - methods חדשים מסוג
attach()ו-detach()מאפשרים לאפליקציה לצרף מחדש או לנתק קטעים בממשק המשתמש. - שיטת עומס יתר חדשה של
setCustomAnimations()מאפשרת להגדיר משאבי אנימציה ספציפיים להפעלה של פעולות כניסה/יציאה, ובמיוחד כשמפעילים את מקבץ הפעילויות הקודמות (back stack). ההטמעה הקיימת לא מביאה בחשבון את ההתנהגות השונה של מקטעים כשמוציאים אותם ממקבץ הפעילויות הקודמות.
- המחלקה החדשה
- מידע על גודל המסך ב-ActivityInfo וב-ApplicationInfo
-
ActivityInfoמוסיף אתCONFIG_SCREEN_SIZEואתCONFIG_SMALLEST_SCREEN_SIZEכמסכות סיביות ב-configChanges. הסיביות מציינות אם הפעילות יכולה לטפל בעצמה בגודל המסך ובגודל המסך הקטן ביותר. -
ApplicationInfoמוסיף את השדותlargestWidthLimitDp,compatibleWidthLimitDpו-requiresSmallestWidthDp, שנגזרים מהמאפיינים התואמים של<supports-screens>בקובץ המניפסט של האפליקציה.
-
- עוזרים לקבלת גודל התצוגה מ-WindowManager
- ה-methods החדשות
getSize()ו-getRectSize()מאפשרות לאפליקציות לקבל את הגודל הגולמי של המסך.
- ה-methods החדשות
- סגנונות "הולוגרפיים" חדשים שגלויים לכולם
- הפלטפורמה חושפת עכשיו מגוון סגנונות "הולוגרפיים" ציבוריים
לטקסט, לווידג'טים ולכרטיסיות של סרגל הפעולות ועוד. לרשימה המלאה, ראו
R.style.
- הפלטפורמה חושפת עכשיו מגוון סגנונות "הולוגרפיים" ציבוריים
לטקסט, לווידג'טים ולכרטיסיות של סרגל הפעולות ועוד. לרשימה המלאה, ראו
-
LocalActivityManager,ActivityGroupו-LocalActivityManagerהוצאו משימוש- באפליקציות חדשות צריך להשתמש ב-Fragments במקום במחלקות האלה. כדי להמשיך להריץ את האפליקציה בגרסאות ישנות יותר של הפלטפורמה, אפשר להשתמש ב-v4 Support Library (ספריית תאימות), שזמינה ב-Android SDK. ספריית התמיכה בגרסה 4 מספקת גרסה של Fragment API שתואמת לגרסאות Android עד Android 1.6 (רמת API 4).
- באפליקציות שמפותחות ל-Android 3.0 (רמת API 11) ומעלה, הכרטיסיות מוצגות בדרך כלל בממשק המשתמש באמצעות
ActionBar.newTab()החדש וממשקי API קשורים, כדי למקם את הכרטיסיות באזור של סרגל הפעולות.
מסגרת מדיה
- אפליקציות שמשתמשות בספק המדיה של הפלטפורמה (
MediaStore) יכולות עכשיו לקרוא נתוני מדיה ישירות מכרטיס ה-SD הנשלף, אם המכשיר תומך בכך. אפליקציות יכולות גם לקיים אינטראקציה ישירות עם הקבצים בכרטיס ה-SD, באמצעות MTP API.
גרפיקה
- כלי עזר של Parcelable ב-Point וב-PointF
- המחלקות
Pointו-PointFכוללות עכשיו את הממשקParcelableואת ה-methods של כלי העזרdescribeContents(),readFromParcel()ו-writeToParcel().
- המחלקות
מסגרת IME
- שיטה חדשה,
getModifiers(), לאחזור המצב הנוכחי של מקשי הצירוף.
מסגרת USB
- שיטת
getRawDescriptors()חדשה לאחזור מתארי ה-USB הגולמיים של המכשיר. אפשר להשתמש ב-method כדי לגשת למתארים שלא נתמכים ישירות באמצעות ממשקי ה-API ברמה גבוהה יותר.
רשת
- קבועים של סוגי רשתות
-
ConnectivityManagerמוסיף את הקבועיםTYPE_ETHERNETו-TYPE_BLUETOOTH.
-
טלפוניה
- קבוע חדש מסוג רשת
NETWORK_TYPE_HSPAP.
כלי עזר בסיסיים
- כלים לניתוח נתונים
- ממשק
Parcelable.ClassLoaderCreatorחדש מאפשר לאפליקציה לקבל את ה-ClassLoader שבו נוצר האובייקט. -
adoptFd,dup()ו-fromFd()חדשים לניהול אובייקטים שלParcelFileDescriptor.
- ממשק
- Binder ו-IBinder
- שיטה חדשה
dumpAsync()ב-Binderוב-IBinderמאפשרת לאפליקציות להעביר נתונים לקובץ שצוין, כדי להבטיח שהיעד יפעל באופן אסינכרוני. - קוד העסקה החדש
TWEET_TRANSACTIONבפרוטוקולIBinderמאפשר לאפליקציות לשלוח ציוץ לאובייקט היעד.
- שיטה חדשה
קבועים של תכונות חדשות
הפלטפורמה מוסיפה קבועים חדשים של תכונות חומרה שאפשר להצהיר עליהם במניפסטים של האפליקציות, כדי ליידע ישויות חיצוניות כמו Google Play על יכולות החומרה והתוכנה הנדרשות. אתם מצהירים על הקבועים האלה ועל קבועים אחרים של תכונות ברכיבי המניפסט <uses-feature>.
מערכת Google Play מסננת אפליקציות על סמך מאפייני <uses-feature> שלהן, כדי לוודא שהן זמינות רק למכשירים שעומדים בדרישות שלהן.
- קבועי תכונות לדרישות של תצוגה לרוחב או לאורך
ב-Android 3.2 יש קבועים חדשים של תכונות שמאפשרים לאפליקציות לציין אם הן דורשות תצוגה לאורך, לרוחב או בשני הכיוונים. הצהרה על הקבועים האלה מציינת שאסור להתקין את האפליקציה במכשיר שלא מציע את הכיוון המשויך. לעומת זאת, אם אחד מהקבועים או שניהם לא מוצהרים, זה מצביע על כך שלאפליקציה אין העדפה לכיוונים הלא מוצהרים, ויכול להיות שהיא תותקן במכשיר שלא מציע אותם.
android.hardware.screen.landscape– האפליקציה דורשת תצוגה לרוחב.android.hardware.screen.portrait– האפליקציה דורשת תצוגה לאורך.
בדרך כלל, אפליקציה טיפוסית שפועלת כמו שצריך גם לאורך וגם לרוחב לא צריכה להצהיר על דרישה לכיוון מסוים. במקום זאת, אפליקציה שמיועדת בעיקר לכיוון אחד, כמו אפליקציה שמיועדת לטלוויזיה, יכולה להצהיר על אחד מהקבועים כדי לוודא שהיא לא זמינה למכשירים שלא מספקים את הכיוון הזה.
אם אחת מהפעילויות שהוצהרו במניפסט מבקשת לפעול בכיוון ספציפי, באמצעות המאפיין
android:screenOrientation, זה גם מצהיר שהאפליקציה דורשת את הכיוון הזה. - קבועים של תכונות אחרות
android.hardware.faketouch.multitouch.distinct– האפליקציה דורשת תמיכה בקלט מגע מרובה מדומה עם מעקב נפרד אחרי שתי נקודות או יותר.android.hardware.faketouch.multitouch.jazzhand— האפליקציה דורשת תמיכה בקלט מגע מרובה (multitouch) מדומה עם מעקב נפרד אחרי חמש נקודות או יותר.
דוח הבדלים ב-API
כדי לראות את כל השינויים ב-API ב-Android 3.2 (רמת API 13), עיינו בדוח ההבדלים ב-API.
רמת API
פלטפורמת Android 3.2 כוללת גרסה מעודכנת של Framework API. ל-API של Android 3.2 מוקצה מזהה מספר שלם – 13 – שמאוחסן במערכת עצמה. המזהה הזה, שנקרא "רמת API", מאפשר למערכת לקבוע בצורה נכונה אם האפליקציה תואמת למערכת, לפני התקנת האפליקציה.
כדי להשתמש באפליקציה בממשקי API שהוצגו ב-Android 3.2, צריך לקמפל את האפליקציה מול ספריית Android שסופקה בפלטפורמת Android 3.2 SDK. בהתאם לצרכים שלכם, יכול להיות שתצטרכו להוסיף מאפיין android:minSdkVersion="13" לרכיב <uses-sdk> במניפסט של האפליקציה.
מידע נוסף זמין במאמר מהי רמת API?